תוכניות מציאות – המשגה ומאפיינים
בעת האחרונה, תוכניות המציאות החלו לצבור קהל צופים רב, כאשר הן מספקות בידור עממי ועניין לצופים (Elias, Jamal, & Soker, 2009). הן מתיימרות להיות תוכניות שאינן מתוסרטות כלל, כאשר במסגרתן מתועדות סיטואציות מהחיים האמיתיים של אנשים "רגילים" או "אמיתיים" שאינם נחשבים לשחקנים (Lundy, Ruth, & Park, 2008). כלומר, המשתתפים שחלקם אינם מוכרים כלל נחשפים לקהל הצופים במגוון מצבים המתיימרים להציג את המציאות (Deery, 2004; Godlewski & Perse, 2010). הנחת היסוד המנחה של תוכניות המציאות היא שהמשתתפים בה "מוכרים" את הפרטיות שלהם בתמורה לסכום כסף ולמען תהילה חולפת וזמנית (Papacharissi & Mendelson, 2007).
נאבי ואחרים (Nabi, Biely, Morgan, & Stitt, 2003) סיפקו הגדרה ברורה ומדויקת יותר למונח תוכניות מציאות כאשר סברו כי תוכניות מציאות מציגות אנשים "אמיתיים" כאשר הם חווים אירועים מתוכננים או אמיתיים. לדידם, לתוכניות מציאות חמישה מאפיינים – 1. המשתתפים מגלמים עצמם, כלומר, הם אינם שחקנים או אנשי ציבור; 2. המשתתפים צולמו לפחות בחלק מן הפעמים באזור הטבעי ואותנטי מחוץ לאולפן הקלטות – סביבת מגורים ועבודה; 3. התוכן איננו מתוסרט; 4. האירועים מוצגים בהקשר נרטיבי ועלילתי; 5. מטרת העל הינה לבדר את הצופים (שם).
תוכניות הראליטי הפכו לבולטות מבין תוכניות ה"פריים-טיים" המשודרות בטלוויזיה, ולעיתים קרובות צוברות רייטינג רב כאשר מרביתן נוטות להיות משודרות בשעות בהן מספר הצופים הוא מגיע לשיא (Bunker, 2018).
