הגורם העיקרי אשר מגדיר את המעורבות של התקשורת ההמונית במשברים שונים ברחבי העולם, מלחמות וכיוצא בדבר, נובע בדרך כלל מאמות המידה שנוצרות בתקשורת (Liebes, 2000). המדיה ההמונית מכסה, מטפלת ומדווחת על נושאים שונים בדרכים מסוימות, אשר מעצבות את התודעה של הציבור אשר צופה באותם תשדירים (Almahallawi & Zanuddin, 2018). המידה ההמונית פועלת בצורה של מתווכת בסכסוכים ומתארת את הדרך כפי שהיא מוצאת לנכון, שראוי לבחור בה כדי להגיע למצב שבו יהיה ניתן לסיים את הסכסוך.
כמו כן הסיקור התקשורתי על סכסוכים לא משפיע רק על הצדדים המעורבים אלא גם על כל האחרים אשר נחשפים לאירועים. הצופים בתכנית לוקחים צד אחד במה שהתקשורת גורמת להם להאמין ואת הדרך שבה הם מפרשים את הסכסוך. סכסוכים מקומיים מתוארים על ידי כלי תקשורת מקומיים באופן שדורש מהם להשפיע על הצדדים המעורבים מצד אחד. אנשים נוטים לבחור בתשובות חד משמעיות ולא מחפשים לתאר את המציאות בצורה מורכבת ורבת פנים. לכן הם נוטים לקבל את הגרסה של המציאות, לפי הדרך שבה המסרים והרעיונות של המדיה הטלוויזיונית הועברו בצורה ויזואלית (Liebes, 2000).
לפי המודל של הול לכל אובייקט תקשורתי יש ארבעה שלבים שונים: הפקה, הפצה, צריכה ושעתוק. כל שלב הוא אוטונומי ומשמעות הדבר היא כי הצפנת המסר לא מתרחשת בצורה שקופה אלא פועלת לפי תנאים מסוימים.
מבוא
מתודולוגיה
ניתוח
סיכום
ביבליוגרפיה
