שאלה 1
העיסוק בסטיות מיניות בכלל ובעבריינות מינית בפרט הינו מזה שנים רבות אך, עם השנים עלה צורך בהגנה על הקורבנות של עברייני המין וזה נעשה באמצעות התעוררות של תנועות להגנה
על הקורבנות בעולם ובישראל. הקמתן של התנועות הללו ופעולתן יצרו שיח חברתי רחב והביאו לדיון באשר לתגובה החברתית והחוקית הראויה כלפי עברייני מין. לדיון זה היו תוצאות אשר תוצאותיו נראו במערכות אכיפת החוק, בחקיקה, בדרכי הענישה וכן בדרכי הטיפול (בן דוד ושחורי, 2008).
התגובה החברתית כלפי עברייני מין ועבירות מין היא מגוונת ותלויה בכמה גורמים למשל, גורמים תרבותיים. למרות זאת, ישנה הסכמה רחבה שהתוצאות של הפגיעה המינית גורמות לסבל רב בקרב קורבנות העבירה במעגל הפרטי וכן במעגל המשפחתי ואף החברתי. בנוסף, נראה כי למרות ההתייחסויות השונות בעולם לעברייני מין, הן בהגדרות והן בפן המשפטי, לאחר חקירה ובחינה של מאפייניהם של עברייני המין, נולדה ההבנה כי יש צורך בשילוב של ענישה, טיפול ומעקב אחר העבריינים תוך הגנה על הקהילה (שחורי, בן דוד ואידיסיס, 2008).
עברייני מין נכללים באחת הקבוצות הקשות ביותר לטיפול ולפיקוח. בהרבה מקרים נמצא כי הסיבה לכך היא היותה קבוצה הטרוגנית. מחקרים מראים כי ישנם הבדלים אישיותיים בין סוגי עברייני המין השונים. לכן, חשוב לשים דגש על התאמת הטיפול למאפייניו האישיים והאישיותיים שלו בהסתכלות על יכולותיו, מידת שיתוף הפעולה שלו, מידת היענותו לקבלת טיפול ועל פי הסביבה החברתית בה הוא חי (למשל: קיבוץ, חברה חרדית וכד') (שחורי, בן דוד וחובב, 2010).
ממצאי מחקרים שונים הדגישו את הצורך בדבר התאמת תוכנית טיפול ייחודית לעברייני מין תוך מתן דגש על מטרות משותפות למען הגנה על הציבור, הפחתת הפגיעות המיניות ומניעה של פגיעות עתידיות.
