תיאור מאפייני התופעה: לחץ חברתי ונטייה ללקיחת סיכונים בקרב בני נוער
עבריינות נוער או נטייה ללקיחת סיכונים בקרב בני נוער היא קטגוריה התנהגותית מובחנת בעלת תכונות עצמאיות ומצריכה תגובה שונה הנפרדת מהתגובה החברתית להתנהגות פלילית של מבוגרים. גיל ההתבגרות מאופיין כתקופה של נטילת סיכונים באופן מגובר בתחומים שונים, כולל התנסות באלכוהול, סמים, פעילות מינית לא מוגנת ונהיגה מסוכנת. משתנה משמעותי המשפיע על התנהגות מסוכנת בקרב בני נוער הינה קבוצת השווים שכן מחקרים מצביעים על כך שבני נוער נוטים לבצע פשעים או בכלל לנהוג בצורה מסוכנת בעיקר בקבוצות ובקרב חברים, להבדיל ממבוגרים שנוטים לבצע פשעים באופן אינדבדואלי (Albert & Steinberg, 2011).
ניתן להסביר את הקשר בין נוכחות ולחץ חברתי לבין נטייה ללקיחת סיכונים בקרב בני נוער על ידי מספר מודלים שונים. ראשית, לפי המודל הבהביוריסטי, עבריינות נוער היא תולדה של נסיבות חיצוניות או תוצאה של האינטרקציה של הפרט עם העולם החיצוני והחברתי. לפי מודל זה, הסביבה יוצרת ומגדירה התנהגות, ילדים מזהים אותה ולומדים ממנה. הילד נולד כדף חלק והחברה מעצבת אותו שכן, אף אחד אינו נולד עם נטייה לעבריינות או להתנהגות מסוכנת. נסיבות החיים הן אלו שגורמות למתבגרים לנהוג בצורה מסוכנת ואף בעבריינות, לדוגמא מצב סוציואקנומי נמוך, חשיפה לאלימות במשפחה, חוסר יציבות פוליטית וכדומה. בנוסף, עבריינות נוער מתרחשת לעתים קרובות במסגרות חברתיות שבהן התערערו הנורמות להתנהגות מקובלת.
