נושאה של עבודה זו הוא תופעת רצח הורים על ידי ילדיהם. בספרות הלועזית מתוארת תופעה זו
במילה parricide. למרות שבאופן טכני המושג parricide פירושו הרג קרוב משפחה, התקבע
השימוש במונח זה כדי לסמן רצח של הורה אחד או שניים על ידי ילדם (Heide, כפי שמצוטט בפגדי והייד, 2015). רצח הורים על ידי ילדיהם מהווה כ-2% ממקרי הרצח בעולם
(Fegadi&Heide, 2015).
עבודתי תתחלק לשלושה חלקים. בחלק הראשון אסקור כמה מהמאמרים שנכתבו על תופעה קרימינולוגית זו ברחבי העולם, ואנסה לעמוד על היקפה ושכיחותה. בחלק השני אסקור את הספרות הקיימת בנושא הליך גזר הדין, ובעיקר באופן בו היבטיים חברתיים ותרבותיים עשויים להשפיע על גזר הדין בפועל. בחלק השלישי, והאחרון, אנסה לעמוד על הקשרים הקיימים בין ההיבטים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים, לבין הליך גזר הדין במשפט הפלילי.
חלק א'- סקירת ספרות וממצאים בנושא:
בחלק זה אציג את הממצאים שעלו מן הרפרט, וכן אסקור כמה מהמאמרים שנכתבו על תופעה קרימינולוגית זו ברחבי העולם, ואנסה לעמוד על היקפה ושכיחותה.
ממצאי הרפרט: בשנים 1986-2016 נמצאו בישראל 32 מקרים של רצח הורים בידי ילדיהם. ב-3 מקרים נרצחו שני ההורים. במקרה נוסף נרצח האב והאם החורגת. בשני מקרים היו שותפים לרצח חברים של שני הרוצחים. ברוב המקרים גבר יהודי, בן 18-29, יליד הארץ, ועירוני, רצח את אביו, שהיה בין 50-59, בבית האב, בדקירות סכין. סיבת הרצח הייתה לרוב סכסוך בין השניים. רוב פסקי הדין שניתנו היו מאסר בגין רצח.
