אלימות כלפי נשים הינה תופעה ידועה ומוכרת שלא בהכרח זוכה לטיפול ראוי. לעיתים ישנם מקרים בהם הכתובת נמצאת על הקיר. המשטרה או הרווחה מודעים לבעיית האלימות כלפי הנשים, אך ככל הנראה לא מטפלים בדחיפות הראויה במקרים כאלה, למרות שהאלימות הולכת ומחריפה, ויכולה להגיע לכדי אסון. ניתן לראות שתופעה זו של אלימות נצפית בכל מדיה תקשורתית; זוהי בעיה שגורמים רבים מנסים להתמודד עמה, והיא עומדת על סדר היום הציבורי והמדעי בעולם ובכללו במדינת ישראל. אנו מוצפים בריבוי של מקרים בהם נשים סובלות מאלימות מסוגים שונים: פיזית, מינית או מילולית.
לפי הייסי, פיטאנגוי וג'רמיין (1994; בתוך חאג' יחיא וסדן, 2007) נשים הסובלות מהתעללות פסיכולוגית, מינית, כלכלית וחברתית, מדווחות הרבה פחות לשירותי הבריאות, לשירותי בריאות הנפש ולשירותי הרווחה והחוק לעומת אחוזי הדיווח על אלימות פיזית. ראוי לציין שיותר ויותר נראה כי בחברה הישראלית גוברת המודעות לבעיית האלימות ולחשיבות הטיפול היסודי בבעיה זו. נשים רבות מאוד נופלות קורבן לאלימות במשפחה, מצד הבעל שאמור להגן על המשפחה ובמקום זאת הוא עושה את ההפך הגמור ומשליט מרות יתרה על בני המשפחה ונוקט באלימות על בסיס קבוע.
במדינת ישראל קיים חוק שיווי זכויות היאישה כבר משנת 1951. לפי האתר של מדינת ישראל, משרד הכלכלה המציין את סעיף 6ב לחוק שיווי זכויות האישה, לכל אישה זכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגופה. בחודש מרס שנת 2000 הכנסת אישרה תיקון לחוק המקורי. התיקון שהועבר לחוק מעגן בחקיקה זכויות נוספות כמו זכויות חברתיות ודגש על ההגנה מפני אלימות.
מבוא
רקע תיאורטי
סקירת ספרות
אלימות במשפחה
אלימות כנגד נשים בישראל – סטטיסטיקה ומגמות
מקלטים לנשים מוכות בישראל
מתודולוגיה
המדגם
כלי המחקר
הליך המחקר
אופן ניתוח הממצאים
ממצאי המחקר
דיון
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
נספח 1 – דף הסבר לשאלון –נשים במקלט
נספח 2 – שאלון לנשים הנמצאות במקלט לנשים מוכות
נספח 3 – מידע סטטיסטי
