ככלל, בתי סוהר הם מבנים מבוצרים בהם אנשים סוטים מוחזקים בכפייה לתקופות שונות, עם דרגות שונות של רמת שמירה. במרבית החברות בעולם, כליאה של אדם מתוך אוכלוסיית המדינה בבית סוהר נחשבת לצורת ענישה נפוצה ומקובלת. מהרגע בו אדם נאסר, ונכלא בבית סוהר מחד, האדם מופרד מהחברה ואינו מסכן את תושבי החברה, אך מאידך, זכויותיו מוגבלות לפרק זמן ממושך. חשוב לציין כי במרבית החברות בעולם קיים מספר לא מבוטל של אסירים, כאשר רק במדינת ישראל, נכון לשנת 2007, נמצאו כ – 11,857, אסירים פילייים מאחורי סורג ובריח (חזקיה, 2010).
בעוד שכליאה בבתי סוהר משמשת ככלי לענישה, התרעה ולשליטה בפשיעה והתנהגות עבריינית מזה שנים רבות, חשוב לציין כי מחקרים רבים מעידים על שיעורים גבוהים מאוד של רצידיביזם (פשיעה חוזרת). על כן, חוקרים רבים מעלים שאלה בכל הנוגע לרמת האפקטיביות והצורך בשיטה של כליאה ככלי לענישה?. בעבודה הנוכחית ננסה לענות על שאלה זו באמצעות סקירה בספרות המחקרית אשר עוסקת ביתרונות ובחשיבות הכליאה בבתי סוהר, לצד החסרונות וההשלכות השליליות הכרוכות בתקופת המאסר. מטרת העבודה הנוכחית לדון בשאלה – האם ענישה באמצעות כליאה בבתי סוהר נכונה וראויה? האם כליאה בבתי סוהר אפקטיבית ומשיגה את מטרותיה? מהם ההשלכות השליליות לצד היתרונות של כליאת עבריינים מאחורי סורג ובריח?.
לנושא העבודה הנוכחי ישנה חשיבות רבה. בעבודה זו בחרתי לעסוק בנושא "ענישה ככלי שיקום" מכיוון שבמרבית המדינות בעולם כליאה מהווה כלי נפוץ לענישה של עבריינים, כאשר שיעור לא מבוטל מהאוכלוסייה נמצא מאחורי סורג ובריח.
