שאלה 2
א. מצפיה בסרט גן עדן עכשיו בסיקוונס בדקות 39:32 עד 43:47 ישנה הרגשה של מרחב לימינלי ומנותק. הרגשה זו מושגת בכמה אופנים. ראשית הפסקול של הסיקוונס הוא שקט. השקט הזה מגביר את הרגשת הבדידות והניתוק. אין רעש של מכוניות, אין אנשים או רעשים אחרים ברקע. ישנה דממה מוחלטת המעצימה את האפקט של הלימינליות. שנית המיקום של הסיקוונס הוא בגדר הגבול. איזור המאופיין במצב של בין לבין. לא פה ולא שם. הם כבר לא בשכם אך עדיין גם לא בישראל. הם לא חלק מהחיים בשכם, לא שייכים לשם וכמובן שהם גם לא חלק מישראל ואף לא רצויים בה. זהו בעצם סוג של שום מקום. איזור גבול המהווה מין שטח אפור.
ניתן לציין כי הדבר הבולט במרחב הוא עצי הזית אשר מסמלים את השורשיות, המולדת, האדמה. הניתוק והשוליות הם במולדת עצמה, זהו לא מקום זר. הדיסוננס הזה בין המוכר והזר מגביר את תחושת הניתוק.
ב. ייצוגם של חאלד וסעיד ביחס למרחב הלימינלי בסיקוונס בו אנו דנים מבטא את האופן שבו הם הפכו לאנטי גיבורים ולדמויות שוליות במולדתם. ראשית ניתן לומר שמבחינת המבע הקולנועי בסיקוונס זה הם אינם מצולמים במרכז הפריים אלא תמיד מוסטים קצת הצידה מהמרכז (הסטה מהמרכז בה נדון בהמשך). בעוד שגיבור יופיע במרכז הפריים הם תמיד קצת בצד. בעת ישיבתם הם מצולמים מהצד או מלמעלה. הם אינם מישירים מבט למצלמה לאורך כל הסיקוונס (ורוב הסרט). כאשר הם קמים להטיל מימיהם הם שוב מצולמים מהצד או ממעוף ציפור המקשה אפילו להבחין מי זה מי. זויות הצילום אינן ממרכזות אותם והופכות אותם בעצם ללימינליים.
