הקולנוע הישראלי התחיל את דרכו כקולנוע מגויס. הסרטים היו סרטים תיעודיים בעיקרם שממונו על ידי מוסדות המדינה ועל ידי גורמים אחרים, מתוך מטרה להציג את האידיאולוגיות והערכים שהמדינה והממסד בארץ ביקש לקדם. הקולנוע הישראלי הוא קולנוע המושפע מהמציאות בארץ שכמובן ידעה מאורעות רבים. מקולנוע מגויס, עבר הקולנוע להיות קולנוע הנותן ביטוי גם לרגשות אישיים וא-לאומיים. יוצרי הקולנוע בארץ מושפעים מהלך הרוח במדינה אולם כיום הם גם מייצרים סרטים המדברים על נושאים פרטיים. הסרטים "הוא הלך בשדות" ו"סאלח שבתי", מציגים קצת מהכול, הם מתארים תקופות שונות בארץ ישראל, דרך נקודת מבט אישית של גיבורי הסרטים, דמויותיהם של "סאלח שבתי" ושל "אורי, בן הקיבוץ". הגישה הרב תרבותית היא גישה המתארת מצב בו תרבויות שונות חיות יחד תחת מרחב משותף, ההפך מגישת "כור ההיתוך" המתוארת בסרטים אלו. עבודה זו עוסקת בניתוח הסרטים הללו מתוך נקודת מבט של הגישה הרב תרבותית.
הקולנוע הישראלי
ראשיתו דרכו של הקולנוע הישראלי התאפיינה בעיקר על ידי סרטים עלילתיים שהיו בודדים במספרם וזאת לצד יומני קולנוע וסרטי תעמולה רבים שהיו נפוצים בצורה רחבה יותר ואותם הפיקו מוסדות שונים. שנות השלושים התאפיינו בזרם גדול של עולים, אשר הגיעו והחלו לבנות את הארץ. במקביל לתהליכי ההבניה החברתית והכלכלית שעברו העולים החדשים שהגיעו לארץ, הם גיבשו גם דפוסי התבוננות בתופעות ובתהליכים שהתפתחו בארץ. העולים ייחסו חשיבות לא רק למעשה אלא גם לצד הרעיוני של העשייה.
מבוא
הקולנוע הישראלי
רב תרבותיות
ניתוח התקופות והסרטים
סיכום
ביבליוגרפיה
