המחקר האמפירי בתחום ההתפתחות החברתית בינקות וגיל הרך החל להתפתח בתחילת המאה ה- 20 (בקר, 2009). הגדרתה של 'יכולת חברתית' (social competence) מתמקדות ביכולת של הפרט ליצור ולשמר יחסים הדדיים ומספקים עם בני גילו. ילדים עם יכולת חברתית טובה מבינים טוב יותר את הזולת, מתקשרים עם הסובבים אותם, יודעים להתאים את התנהגותם במצבים חברתיים שונים, יוזמים מגעים חברתיים ביעילות ומיטיבים להצטרף למשחק עם בני גילם ומפיקים הנאה רבה ממגעים חברתיים אלו . תיאוריות התפתחותיות שונות שהתפתחו במהלך המאה ה-20, שבאמצעותם הסבירו תהליכים חברתיים היו תיאוריות פסיכואנליטיות כמו של פרויד ותיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי, שנתנו חשיבות רבה ליחסים של האם והתינוק בהתפתחותו החברתית. תיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות בניהם סקינר עם המודל גיורי תגובה ובנדורה שנתן חשיבות למרכיבים קוגניטיביים בהתפתחות החברתית וכן לאינטראקציה החברתית עם מודלים חשובים. זרם נוסף כלל את התיאוריות הקוגניטיביות הקונסטרוקטיבסטיות התרבותיות כמו של פיאז'ה וויגוצקי הטוענים כי התפתחות חברתית רגשית קשורה בהתפתחות קוגניטיבית ובהבשלה פנימית של מבנים מנטליים אינטלקטואלים (בקר, 2009).
עבודה זו הינה מחקר פעולה הכולל תכנית התערבות שנועדה להביא לשיפור במיומנויות החברתיות של ילד בן 3, בעל קשיים חברתיים והימנעות חברתית, במטרה לשפר את הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלו, להביא לשיפור היכולות החברתיות וסיוע ברכישת כישורים חברתיים, שיפור יכולת הוויסות הרגשי ולימוד טכניקות לשליטה עצמית ופיתוח כישורי מנטליזציה ושפה רגשית ולסייע לילד בקשריו עם הסובבים.
תקציר
מבוא
1. סקירת ספרות
1.1 התפתחות חברתית
1.2 כשירות חברתית בינקות ובשנים המוקדמות
1.3 קשיים חברתיים
1.4 דרכי התמודדות עם קשיים חברתיים
2. מתודולוגיה
2.1 אוכלוסיית המחקר
2.2 כלי המחקר
3. ממצאים
3.1 יכולות וכישורים חברתיים
3.2 הבעת רגשות ושיתוף
3.3 וויסות רגשי ושליטה עצמית
3.4 הצורך בקבלה, חיזוקים וחשיבות הביטחון העצמי
דיון ומסקנות
רשימת מקורות
נספחים
