סנגור עצמי
סנגור עצמי הוא היכולת של האדם לדבר בשם עצמו ולפעול למען עצמו באופן אשר יגרום לו לקבל החלטות והחליט בעצמו על הדרך הנכונה לו. פעולת הסנגור מתבצעת נועדה לאפשר לאדם לקבל החלטות כדי שהוא יוכל להיות עצמאי יותר (פריגל, 2014). המושג סנגור עצמי נוצר בימי המהפכה של זכויות האדם בארצות הברית של שנות השישים ושנות השבעים ( קוזמינסקי, 2004). התנועה לסנגור עצמי של אנשים בעלי מוגבלות צמחה באותה התקופה כדי שאנשים בעלי מוגבלויות באופן כללי ואנשי בעלי מוגבלות שכלית בפרט יוכלו לשמור ולדרוש את הזכויות שלהם, כמו כל בן אדם אחר. כלומר שהמוגבלות שלהם לא תהיה זו אשר תמנע מהם לקבל את הזכויות שלהם.
ניתן להגדיר את פעולת הסנגור העצמי באופן הבא:
"צירוף של מיומנויות, ידע ואמונות המאפשר לאדם להיות מעורב בהתנהגות המכוונת למטרה אוטונומית ובעלת ויסות עצמי . חיוניים להכוונה עצמית הם ההבנה של האדם את נקודות החוזק והמגבלות שלו , עם האמונה שלו בכישוריו וביעילותו ". ( קוזמינסקי, 2004).
המושג אשר חדר לשיח החינוכי והציבורי בכלל בשנות השבעים התייחס בעיקר לאנשים עם מוגבלויות אשר לא יכולים להגן על עצמם. כיום יש קבוצות סנגור עצמי בתחומים שונים ברחבי העולם והם משפיעים בצורה ניכרת על מדיניות רווחה ועל אמנות בינלאומיות שונות אשר עוסקות בזכויות האדם של אנשים מרקעים שונים ועם בעיות שונות (קוזמינסקי וויצמן, 2009).
