חלק א' – סיכום תיאורטי
מיינדפולנס
מיינדפולנס מכונה גם לעיתים 'משמעת תודעתית' וזוהי דרך לאמן את הנפש, הלב והגוף להיות נוכחים באופן מלא באירועי החיים. אף על פי שלעיתים קרובות מיינדפולנס מתקשרת למדיטציה, מדובר למעשה בהרבה יותר מטכניקת מדיטציה. מיינדפולנס מכוון את האדם 'להיות' באופן בסיסי ולכוון את גופו, מוחו ונפשו לחוות את האירועים המתרחשים בחייו בפתיחות. מדובר בתהליך מודעות עמוק בכל רגע ורגע בחיים. בנוסף, ניתן להבין מיינדפולנס הן כמודעות תודעתית- פנימית והן כסדרה של פרקטיקות ספציפיות שבאמצעות תרגול מודע נועדו להעצים את תשומת הלב והמודעות ההכרתית של האדם (Shapiro, Schwartz & Santerre, 2002).
מיינדפולנס מורכבת משלושה אלמנטים עיקריים: כוונה, תשומת לב ויחס. כוונה כוללת את המודעות מדוע אנו עושים מה שאנחנו עושים: מודעות למטרה הסופית שלנו, לחזון ולשאיפות שלנו. תשומת לב כוללת נוכחות מלאה ברגע נוכחי ובמצב נתון, במקום לנדוד עם המחשבות למקומות אחרים ולא לאפשר לעצמו להיות עסוקים בעבר או בעתיד. יחס, או כיצד אנו שמים לב, מאפשר לנו להישאר פתוחים וסקרנים. שלושת אלמנטים אלו מקיימים יחסי תלות אלו באלו, הם שזורים אחד בשני וכל היבט מטפח את האחר וניזון ממנו (Shapiro, Schwartz & Santerre, 2002).
עם זאת, כאשר אדם אינו מודע (mindlessness), המצב המחשבתי שלו הינו נוקשה יותר והוא פועל לרוב באופן אוטומטי, תוך התעלמות מההקשר או מהסיטואציה. החשיבה הנוקשית מובילה לכך שהאדם מקטלג באופן בלתי מודע חוויות, התנהגויות, חפצים ואנשים אל תוך קטגוריות נוקשות.
