1. הנושא הראשון שעניין אותי בקריאת המאמר ומשך את תשומת ליבי הוא סגנון הפורקלוז'ר (Foreclosure). לפיכך, ישנה נטייה לראות את התוכניות לעתיד כתלויות בגורמים חיצוניים וכי יש צורך משמעותי של המתבגר להיות 'ילד/ה טוב/ה', לממש את רצון ההורים ולהגשים את הציפיות שלהם ממנו. הנושא חשוב בעיניי להבנת התנהגויות של תלמידים בכיתה ובכלל, בבית הספר, וקבלת החלטות שהם עושים – בחירת מקצוע מועדף, הימנעות ובריחה מלימוד מקצוע אחר, התנהגויות שונות של התלמידים כלפי מורים שונים ועצימות התגובות לאירועים שקורים בתוך המסגרת החינוכית. מדובר בחידוש עבורי מכיוון שלא חשבתי שישנה חשיבות גדולה בעיניי התלמידים לתגובות הוריהם, וזאת מכיוון שבלא מעט פעמים הם מתנהגים בצורה שמאכזבת את ההורים ומקבלים החלטות שהוריהם היו מקבלים אחרת.
1. הנושא הראשון שעניין אותי בעת קריאת המאמר הוא המסקנה שהגיעו אליה החוקרים (באומסטייר ואחרים, 2005) לפיה "למאמצים להגביר את ההערכה העצמית של אנשים אין ערך רב בטיפוח הישגים לימודיים או במניעת התנהגות בלתי רצויה". מסקנה זו משכה מאוד את תשומת ליבי מכיוון שבאופן טבעי ישנה נטייה לחשוב שכאשר אדם מעריך את עצמו ואת יכולותיו בצורה טובה ויש לו ביטחון בעצמו – הוא יהיה מסוגל להגיע להישגים שהוא שואף, גם אם יהיו קשיים בדרך. מפתיע לקרוא כי לא כך וזה החידוש במאמר זה עבורי. ללא ספק למסקנה זו חשיבות רבה מכיוון שניתנת תשומת לב מירבית לשיפור הערכתו של התלמיד את עצמו בין היתר כדי לשפר את יכולותיו הלימודיות וצריך לעשות מחשבה מחודשת.
