אישיות היסטוריונית- "עד כלות הנשמה"
נטייה לדרמטיזציה, תיאטרליות והתנהגות מוחצנת- כשאמה של סבינה מביאה אותה לטיפול בשל מצבה ההיסטרי, הרחק מביתם שברוסיה, סבינה מתחילה לבכות לצעוק אל עבר הגורם המקצועי אליו הובאה, באופן לא פרופורציונאלי לסיטואציה, שבעצם רוצים לעזור לה להבריא. הדרמה שסבינה יצרה הייתה כל-כך קיצונית שהיה צורך להוציא אותה מהחדר על-מנת להמשיך ולנהל את השיחה בין האם לגורם המקצועי. כשסבינה הוצאה מהחדר באופן פיזי היא החלה לכעוס ולקלל.
הצורך להיות במרכז גורר מעשים דרמטיים, כגון המצאת סיפורים-כשסבינה נפגשת לראשונה עם המטפל, יונג, היא מסתתרת מאחורי וילון ופותחת בסיפור אודות החיים במאדים. כשנשאלת על-ידי יונג, איך היא יודעת את זה, היא עונה כי היא הייתה שם.
נטייה להתנהגות פרובוקטיבית, מפתה ומינית, תוך התעסקות יתרה בהופעה החיצונית-כשסבינה פוגשת את יונג בחצר שליד הבאר, מתפתחת שיחה בנושא ילדים, כשלפתע סבינה פותחת את חולצתה ומראה ליונג את שדיה, על-מנת להתרברב בגופה ובעובדה כי הינה אישה.
הנטייה לשלוט בבני זוג על-ידי מניפולציות רגשיות ומפתות ובה בעת מפתחים תלות- במהלך הלילה, סבינה נעלמת ממיטתה ומסתתרת בבאר שבחצר. כשיונג מגיע לחלצה היא מתנחמת בידיו בעודו מנחם אותה. לאחר מכן, יונג מרגיש צורך לדאוג לה ולשמור על בטחונה. מצב שנוצר כתוצאה ממניפולציה שעשתה סבינה ויצר תלות הדדית בין השניים.
איום בהתאבדות על-מנת לקבל תשומת לב- במהלך לילה מסוים, סבינה חוסמת את דלת חדרה( באופן רשלני) כשמטפליה מנסים לפרוץ את הדלת. כשהם נכנסים הם רואים את סבינה ללא בגדים, עם דם וחתכים בידיים שמעיד על ניסיון התאבדות.
