דיכאון הינה תופעה הולכת וגוברת אשר בקרוב תהיה מקום שני מבחינת נטל בריאותי אחרי מחלות לב . דיכאון גורם לתפקוד לקוי ונכות רגשית, אשר מכבידה על החברה מבחינה רגשית וכלכלית. התופעה נפוצה במיוחד בקרב מבוגרים אשר מתגוררים בסביבה עירונית כאשר כמעט 1 מ-4 סובלים מסיפטומים שונים של דיכאון. דיכאון קליני מאופיין באמצעות דכדוך, אנורקסיה, נדודי שינה, עייפות כרונית, פגיעה בריכוז, פגיעה בתפקוד המיני, מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות, חוסר יכולת לחוות הנאה, ותחושה של חוסר ישע וחוסר אונים. מטופלים אשר סובלים מדיכאון מרגישים שאין טעם לחיים, ובסופו של דבר חלקם מעדיפים לא השתתף במגוון פעילויות חברתיות. בסופו של דבר, דיכאון גורם למצוקה וחוסר תפקוד מתמשך. עם זאת, איבחון מוקדם וטיפול מתאים עשויים להפחית את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים בקרב מטופלים אשר סובלים מדיכאון. (Smith,2013)
ישנן מגוון סיבות עבור דיכאון ולא ניתן לצמצם אותם למקור אחד ויחיד. לרוב דיכאון נגרם כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים, פסיכולוגיים, חברתיים ופיסיאולוגיים. למשל, אבטלה, עוני, גירושין עשויים להוביל לדיכאון בקרב אנשים עם נטייה קיימת. כאשר אחד מקרובי המשפחה מדרגה ראשונה סובל מדיכאון אז הבן אדם נמצא ברמת סיכון גבוהה לפתח דיכאון בעצמו. בנוסף, גורמים גנטיים עשויים להשפיע על תגובות לאירועים, וכתוצאה מכך להוביל לדיכאון. טראומות ילדות עשויות ליצור שינויים במערכת העצבים, אשר בתורם משפיעים על תגובות ללחץ וחרדה.
מבוא
טיפולים קונבציונאלים בדיכאון
קטמין-היסטוריה ומנגנון פעולה
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
