מבוא
עבודה זו תעסוק בסוגיית בני הנוער על פני הרצף הלה"טבי (הומוסקסואלים, לסביות, טרנסקסואליים וביסקסואליים) הלומדים בבית הספר, ובחוויית גיבוש הזהות המינית והיציאה מן הארון כמשבר בעל פוטנציאל טראומטי. בשנים האחרונות, העלייה במודעות נושא הלהט"ב מאפשרת ליותר ויותר בני נוער ל"צאת מן הארון" בגיל צעיר למדי ולהכריז על זהותם המינית בפומבי. עם זאת, החברה עדיין מתקשה לקבל את זהותם ועל כן נערים/ות רבים חווים משבר סביב היציאה מן הארון העלול להחוות על ידם כטראומה. היות וגיבוש הזהות והיציאה מן הארון מתרחשת בדרך כלל במהלך חודשים עד שנים, החשיפה לטראומה אינה נקודתית אלא מתמשכת – תוך כדי בירור עצמי אודות זהותם המינית וגם בשלב היציאה מן הארון, בני הנוער נחשפים ללעג מן הסביבה, אמירות קשות בתקשורת, תגובות מורכבות מצד קרוביהם ועוד. כל אלו יבחנו במחקר הנוכחי תוך רצון וחשיבה – כיצד ניתן לסייע לבני הנוער הללו, במסגרת בית הספר?
על פי ההמשגה ב- IIIR-DSM, טראומה הינה אירוע חד פעמי או מתמשך הנמצא מחוץ לטווח ההתנסויות האנושיות הרגילות. בנזק הפסיכולוגי לבדו אין די כדי לענות על ההמשגה אלא בנוסף, בזמן האירוע חייב להיות בעל נזק או איום על הקיום. אף על פי שלהתעללות מילולית, רגשית או פסיכולוגית יש לא פעם השפעות פסיכולוגיות שליליות, הקביעה אם היא עומדת בדרישות ההמשגה, משתנה ממקרה למקרה. למשל, התעללות מינית נחשבת לחוויה טראומטית בכל מקרה, גם אם מבחינה טכנית היא אינה עונה על הקריטריון של "איום על הקיום". טראומה אינה משפיעה על הנפגע בלבד, אלא גם על אחרים בסביבתו, כמו בני משפחה חברים או מטפלים ( Lev- Wiesel & Amir, 2001).
