הקשר בין הורה וילד מייצג את הקשר החברתי הראשון בחיי האדם והוא המשפיע ביותר על התפתחות תקינה (1999, Hertz & Gullone). הדרך שבה מגדלים הורים את ילדיהם משפיעה עליהם, על רווחתם הפסיכולוגית ועל וויסות הרגשות שלהם (1971, Baumrind). המושג "וויסות רגשות" פותח על ידי גרוס (Gross, 1998) שהתייחס לתהליך וויסות רגשוות כפעולה של האדם הקובעת אילו רגשות הוא בוחר לבטא או לדכא, באיזה רגע הוא משתמש בהם וכיצד עליו לחוות או לבטא אותם. הוא מוגדר כתהליכים פנימיים וחיצוניים שאחראים על יוזמה, אחזקה והשפעה על הופעתם של ביטויי רגש, עוצמתם ואופני הביטוי שלהם. על פי גרוס (Gross, 2002) מנגנון ויסות רגשות תקין מערב הפחתת עוצמתם של רגשות שליליים והגברתם של רגשות חיובים וניתן להבחין בין תהליכי ויסות שונים על פי רצף זמן בו הם מופעלים מרגע הופעתו של הגירוי המעורר רגש. תהליך וויסות רגשות הינו בעל מרכיב מולד אולם קיימת גם השפעה סביבתית ותרבותית על האופן שבו ילמד הילד לווסת את רגשותיו. תהליך זה מתחיל להתפתח כבר בינקות, וממשיך בגיל הגן וההתבגרות.
הספרות המחקרית מבחינה בין שני מרכיבים נפרדים של מנגנוני ויסות רגשות: (1) ויסות רגשות ראשוני (Antecedent-focused emotion regulation) - תהליך זה מתמקד בניהול רגשות בשלבים המוקדמים של הופעת הרגש, בניסיון הפרט לווסת את רגשותיו על ידי יצירת שינויים בסיטואציה, או שינוי פרשנותו כלפי האירוע.
