ג'יימס ס. אוברהולסר
אימוני הרפייה פסיביים מהווים טכניקה חשובה כשעוסקים בפסיכותרפיה במטופלים עם הפרעות חרדה. רכיב מרכזי בתהליך ההרפייה הפסיבי הוא השימוש בדימיון מודרך. השימוש הקליני בדמיון מודרך מונחה מילולית ע"י מטפל וכולל דגמים חושיים רבים. התהליך המדוייק של הדמיון המודרך אינו מתואר לעיתים קרובות לפרטי פרטים. בנספח למאמר זה מתוארים חמישה דגמים לדמיון מודרך לשימוש בשילוב עם אימוני הרפייה פסיביים.
רוב המטופלים בהפרעות חרדה יכולים להפיק תועלת מתוכניות אימוני הרפייה. אימוני הרפייה מלמדים ומעניקים למטופלים מיומנויות בשליטה בשרירים וריכוז מנטלי. מטופלים לומדים כיצד להקטין את העוררות האוטונומית ולחסום קוגניציות מסיחות דעת. כאשר הוא מסוגל לשמור על רוגע ושלווה, המטופל יכול להתעמת עם כל סיטואציה שבמצב אחר יימנע ממנה. לפיכך, מטופלים יכולים ללמוד להשתמש בהרפייה ובמיומנויות התמודדות אחרות כדי להתגבר על פחדיהם.
שתי צורות של אימוני הרפייה הן טיפולי הרפייה מתקדמים (יעקבסון 1924-1925:1929) וטיפולי הרפייה פסיביים (אוברהולסר 1990). טיפול הרפייה מתקדם נערך במצב עירני למדיי של המטופל, בו הוא מתבקש למתוח ולהרפות 16 קבוצות שונות של שרירים לאורך הגוף. טיפולי הרפייה מתקדמים נמצאו בשימוש נרחב בתנאים קליניים ומחקריים. (ראה ברנשטיין וברקובק 1973; לישטיין 1988). יחד עם זאת, מרכיב מתיחת השרירים בגישה זו מקטין את מידת הנאותות של גישה זו עבור חלק מהמטופלים מאחר שמתיחת השריר עלולה להחמיר כאבי שרירים שהיו קיימים כתוצאה מתחלואה קודמת.
