מטרתה של עבודה זו היא לבחון את הקשר שבין וויסות חושי לבין נרקיסיזם בקרב אנשים (ובפרט ילדים) בעלי הפרעת ADHD, זאת בתוך המסגרת המושגית של פונקציית העצמי אותה טבע היינץ קוהוט בתאוריית פסיכולוגיית העצמי[1] . את הבחינה של הקשר אעשה באמצעות התבוננות פסיכואנליטית משני כיוונים תיאורטיים כאשר הראשונה שבהם היא פסיכולוגיית העצמי של קוהוט והשנייה היא התאוריה ההתייחסותית. עבודה זו יוצאת מתוך תיאור מקרה של מטופלת- ילדה, אשר מאופיינת עם הפרעת קשב והיפראקטיביות קשה, בנוסף קשיים ניכרים בוויסות חושי, תוך התבוננות במקרה בוחן זה ועל האופן שבו הפרעות אלו השפיעו ומשפיעות על המבנה העצמי שלה ועל תפקודו, ובפרט על נרקיסיזם.
הפרעת ליקוי קשב וריכוז עם פעלתנות יתר (Attention Deficit Hyperactivity Disorder, ADHD) היא הפרעה נוירו-פסיכיאטרית אשר מופיעה בילדות. תסמיניה של ההפרעה באים לידי ביטוי בשלל תחומי החיים ובפרט בלימודים[2]. קושי בשליטה בטווח הקשב מהווה את הסימפטום המרכזי של ה- ADHD, כך גם התנהגות היפראקטיבית, תגובות אימפולסיביות, קשיים בשליטה העצמית, קשיים בהשלמת משימות, קשיים בשמירה על סדר, הפרעות שינה, קושי בהתאמת התגובה והתנהגות בהתאם למצב ועוד. להפרעת הקשב ישנן קטגוריות שונות ולאלו תסמינים שונים, כאשר התסמינים יכולים להופיע באופן קטגוריאלי או באופן שהוא חוצה קטגוריות.
מבוא
סקירת ספרות
נרקיסיזם
תגובתיות וויסות בקרב ADHD
תאוריית העצמי
הגישה ההתייחסותית
מתודולוגיה
תיאור מקרה
התבוננות תיאורטית על המקרה
טיפול באמנות
הביטוי באמנות ומקומו בטיפול
דיון ומסקנות
ביביליוגרפיה
