1.מבוא
1.1השינה
שינה הינה אחד מהדחפים הבסיסיים החזקים ביותר הקיים באורגניזמים בכלל ובאדם בפרט-ונחוצה לפעילות פיזית ורגשית תקינה(Dahl, 1996) . כולנו יודעים לעיתים כמה דוחק יכול להיות הצורך בשינה וכמה קשה לנו כשאנו נדרשים להתנגד לה ולהישאר ערים. בני אדם מסוגלים שלא לאכול ולא לשתות כדי לאבד את עצמם לדעת, אבל גם הסגפן הגדול ביותר לא יצליח להתנגד לצורך בשינה לאורך זמן. במוקדם או במאוחר השינה תיפול עליו, לא משנה עד כמה ינסה להישאר ער. לא קיימת הסכמה רחבה בעולם המדע באשר לתפקידה של השינה. עם זאת רוב החוקרים סבורים שתפקיד שנת החלק בשינה שמוקדש לשינה העמוקה והמרווה, המכונה שנת הגלים האיטיים הוא לאפשר מנוחה למוח וזה של שנת תנועות העיניים המהירות הוא לסייע להתפתחות המוח וללמידה-גם אם לא ברור עד תום כיצד. כך או כך, קיים קשר נהיר בין רגשות והתנהגות של בני אדם לבין שינה (למשל, Gregory, & O'Connor, 2002). מטרת עבודה זו הינה לתקף את הקשר שנמצא כבר בעבר בין עולמם הרגשי וההתנהגותי של בני אדם לבין שינה. כמו כן לבחון אם קיים קשר בין איכות וכמות השינה לבין סוג ההתקשרות והאם קשר זה מתווך על ידי קיומה של הפרעת קשב,והיפראקטיביות ואם קיים שוני מגדרי בנושא זה.
השינה הינה סוג של התנהגות, על אף העובדה שאנו רגילים לחשוב על התנהגות כעל פעילות הכרוכה בתנועה, כהליכה או דיבור. רובה של השינה אינו מאופיין בתנועה משמעותית. מאפיין חשוב בה הוא הדחף העז שמתעורר, כשנופלת עלינו תנומה, לחפש פינה שקטה ונוחה ולישון למשך זמן מסוים (Madsen et al., 1991).
