במהלך העשורים האחרונים זוכה הנושא הפרעות אכילה למחקרים רבים, שכיחותן של הפרעות אכילה בעולם המערבי נמצאת בעלייה, בעיקר בקרב נערות(Varnado-Sullivan, Zuvaker, Willam, Reas& Thaw, 2001). הפרעות אכילה ופתולוגיה הקשורה באכילה מתארות מכלול של מחשבות והתנהגויות המשקפות בעיות קשות בדימוי הגוף ובתפיסתו. מכלול זה מהווה רצף, החל מדאגה בנוגע לדימוי גוף, דרך דימוי גוף שלילי, עמדות ומחשבות לא תקינות בנוגע לאכילה ושימוש בדרכים לקויות לוויסות משקל (דיאטה) ועד לאבדן שליטה מוחלטת, המתבטא בהתפתחות הפרעות אכילה (O'dea, 2007). הפרעות אכילה העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה, והן כרוכות בתחלואה פיזית נפשית גבוה ובשיעורי תמותה גבוהים(Attia& Walsh, 2007; O'dea, 2007). עיוות בתפיסת הגוף מתייחס לתפיסה עצמית לא מותאמת למציאות האובייקטיביות באשר לצורת הגוף ומידותיו, בעיקר בקרב מתבגרות (Skemp - Arlt, 2006). בישראל נערך מחקר אפידמיולוגי מקיף לגבי שכיחות הפרעות אכילה (לצר, 2006), במחקר נמצא כי כ- 20% מהנבדקות בעלות ציונים גבוהים בממדי פתולוגיות אכילה, והשיעור הגבוה ביותר נמצא בקרב בנות בגילאים 16-18 (Latzer&Tzischinsky, 2003,2005). האוכלוסיות הערביות נחשבות באופן כללי לבעלות שיעורים נמוכים של הפרעות אכילה, אך חסרים נתונים אפידמיולוגיים עדכניים בנושא זה (Latzer, 2007), וזה יכול להצביע על עמדות שונות כלפי יופי בתרבות הערבית,שבה שמנה נחשבה אטרקטיבית וסמל לטיפוח נשי ופוריות (Dolan, 1991; Nasser, 1997).
