בעבודה זו אתייחס לנושא פסיכולוגיה של התיווי, וספציפית לנושא - איך פסיכולוגיה וראייה משפיעים על התגובה הראשונית שלנו לחומר כתוב, במקרה הספציפי הזה – תיווי מוזיקלי. נגינה מקריאה ראשונה של יצירה מוזיקלית, היא תגובה לגירוי ויזואלי אותו אנו חווים. גירוי זה מתורגם לתגובה פיזית, בה אנו מפעילים את גופנו, בכדי לנגן ולתרגם את הטקסט הכתוב שלפנינו לצלילים. בקריאה של טקסט מילולי הפעולה דומה – קריאת טקסט ותרגומו לסדרה של צלילים המופקים באמצעות הפה שלנו. אם כך, מדוע יותר קשה לנו כמוזיקאים, שמתעסקים בקריאת תווים, להפיק את הצלילים הנכונים על כלינו מאשר להפיק את הצלילים הנכונים עם הפה שלנו במהלך קריאת טקסט בפעם הראשונה? זוהי רק דוגמה אחת, לכך שקריאה ראשונית של טקסט מוזיקלי אינה משימה פשוטה. בעבודה זו אסקור את תהליך התפתחות התיווי המוזיקלי המערבי מהמאה ה-9 ועד לימינו, אתן דוגמאות לטקסטים מילוליים ומוזיקליים המסוגלים לתעתע בנו, ואנסה להבין מהי הסיבה לכך ובאילו דרכים אפשר להקל על המשימה. בחרתי את הנושא הזה, כי חוויתי אותו בעצמי, קריאה ראשונית של יצירה מהדף וטעויות שחוזרות על עצמן מסיבות כאלו ואחרות – שאותן אנסה לברר במהלך המחקר הנוכחי.
פרק ראשון – התפתחות התיווי המוזיקלי
היצירה הראשונה שתועדה בתיווי מוזיקלי נכתבה על ידי הבבלים בין 1400-1250 לפני הספירה. הבבלים עשו שימוש בשמות שלהם לציון מרווחים (בין הטונים) בכדי לייצר תיווי מוזיקלי. למרות המצאת תיווי זאת, מוזיקאים ככל הנראה ניגנו מהזיכרון או אילתרו ולא ניגנו מטקסט.
מבוא
פרק ראשון
פרק שני
פרק שלישי
