הגדרת המיומנות
מטרת ההליכים של ההתערבות היא להפחית את החרדה ולהגביר את הביטחון בנוגע לפנייה לעזרה של אדם מסוים. את ההליכים ניתן ליישם באמצעות האזנה אוהדת וגילויי עניין לפונה אשר ביקש את העזרה. וודס והוליס(2010) טענו כי את ההליכים הללו ניתן ליישם גם דרכים עקיפות אשר קשורות להליך הטיפול. וודס והוליס(2010) טענו כי קיימים הליכים שבאמצעותם העובד הסוציאלי מבקש להשפיע על הפונה כדי לעודד התנהגות מסוימת של הפונה באופן ישיר(Woods& Hollis, 2000). האחת היא הדגשת מהלך הפעולה שצוינה על ידי הפונה. מכיוון שהאדם אשר פנה לעזרה אמר ראשון את הדברים ניתן להדגיש אותם, להסכים עם הפונה, ובכך לחזק התנהגויות רצויות. הליך נוסף הוא הליך ההצעה. המטפל או העובד הסוציאלי מביע את דעתו אבל משאיר אלטרנטיבה לבחירה עבור הפונה(Woods& Hollis, 2000).
באופן כזה מצליחים גם כן להשפיע על הפונה אולם מבלי שהדבר נתפס בעיניו בתור כפייה או נקיטת עמדה חד משמעית נגד עמדות אשר יכולות להיות מנת חלקו של הפונה. ההליך השלישי היא הליך נתינת העצה. העובד הסוציאלי יביע עמדה באמצעות אמירה גלויה כדי שאותו הפונה יקבל אמירה חד משמעית בנוגע לפעולה שהוא צריך לעשות(Woods& Hollis, 2000). מדובר באמירות מפורשות וסובייקטיביות של העובד הסוציאלי אשר נועדו להוביל את הפונה למסקנה הנכונה או הרצויה. על מנת שתהליך ההתערבות יהיה חופשי מהטיות ושכנועים סובייקטיביים יש ליצור דרך דיון רפלקטיבי בו הפונה עצמו מגבש את דרכי הפעולה שנועדו לעזור לו. העובד הסוציאלי יהיה אחראי בעיקר על הכוונה, גם כאשר מדובר על שיטות התערבות ישירות.