כמו כל יצור חי אחר בן אדם מתנהג בכל שנייה ושנייה לאורך כל חייו. לאדם, שהוא המפותח והמורכב מבין היצורים החיים יש מאגר של אין ספור התנהגויות שונות. על פי הזרם הביהביוריסטי בתחילתו, ההתנהגות הגלויה היא הנושא היחיד הראוי למחקר והלתייחסות תיאורטית במסגרת הפסיכולוגיה, שהיא כמדע חותרת לעסוק בנושאים הניתנים למחקר באופן אוביקטיבי.
אין פאלא שמלות המפתח של הגישה הביהביוריסטית הקיצונית היו מדעיות, אובייקטיביות, כימות ומדידה. על פי גישה זו, נקודת המוצא של הפסיכולוג צריכה להיות מדעית, הן ברמה הרעיונית תיאורטית והן ברמה של שיטת המחקר, עליו לחתור לאוביקטיביות מרבית בגישתו לנושא הנחקר, ולעסוק רק בנתונים הניתנים למחקר על ידי שיטות מדעיות ואוביקטיביות. מקורותיה של הגישה היא בפוזיטיביזם, שהיא גישה ששטלה בחשיבה הפילוסופית והמדעית בסוף המאה התשע עשרה. היא הדגישה את ה"ידע האמיתי" בו לא ניתן להטיל ספק. היא מתנגדת לכל ספקולציה וטוענת שהביסוס של הידע מסתמך על תצפיות בלבד. כמו כן מדגיש את האופרציונליזם, שמשמעותו תרגום של מושג לדברים הניתנים למדידה. כמו כן שאבה כוחה מהגישה הפונקציונליסטית ואמצה את רעיון הפרגמטיזם, רואה חשיבות בהסתגלות של האורגניזם לטבע, דהיינו של האדם לסביבתו, לקבוצה, לאומה וכולה ולהיפך. כך שחשוב "מה עובד" ולא מרכיבי התופעה.
הבהיביוריזם אימץ את רעיונות גישתו של דרוין, ובעיקר את רעיון ההמשיכיות האבולוציונית בשרשרת ההתפתחות, החל באורגניזמים הזעירים ביותר, דרך בעלי החיים למיניהם וכלה באדם. לכן, ממצאים ממחקרים על התנהגותם של בעלי חיים ישימים גם להבנת ההתנהגות האנושית, בשל הקישור האבולוציוני שעשה דרווין בזמנו.
