המחקר הנוכחי בחן שתי השערות. הראשונה הייתה שחוסר יציבות בילדות וקיצוניות ונוקשות של הבית בילדות מנבאים את הנשירה מהישיבות אצל נוער חרדי. ההשערה השנייה הייתה שחרדה והימנעות בהתקשרות המוקדמת מצויים בקשר הפוך עם גיבוש זהות, הכוונה עצמית, שביעות רצון בחיים ומשמעות בחיים ובקשר ישר עם התנהגות מסוכנת בבגרות. צורך כך נערך מחקר בו השתתפו 187 נערים מהחברה החרדית, טווח הגילאים היה 17-21 והגיל הממוצע היה 18.68 (m=18.68, SD=1.39). 97 נערים לומדים בישיבות חרדיות ליטאיות, ספרדיות או ישיבות בהנהגה ליטאית אך עם תלמידים מעדות המזרח. ו-90 נערים שנשרו מישיבות בעלי אופי זהה (שבאבניקים) ולומדים במסגרות חילופיות, פרטיות או של משרד הרווחה. לא היה הבדל בגיל המשתתפים בין שתי הקבוצות. לצורך המחקר מילאו הנבדקים את השאלונים: Experiences Close Relationships – 12, שאלון יציבות בילדות, שאלון רמת הקיצוניות הדתית במשפחה, Self-Determination Scale, Satisfaction with Life Scale, שאלון זהות האני למתבגרים, Risky, Impulsive, and Self-Destructive Behavior Questionnaire.
בבדיקות המקדמיות, התקשרות חרדה, ולא התקשרות נמנעת, נמצאה קשורה בקשר חיובי ומובהק לחוסר יציבות בילדות, לקיצוניות דתית והתנהגות של נטילת סיכונים, ובקשר הפוך ומובהק להכוונה עצמית, שביעות רצון מהחיים וגיבוש זהות. הקשר בין התקשרות נמנעת לא נמצא קשור לאף אחד ממשתנים אלו. כמו כן נמצא קשר ישר ומובהק בין התקשרות חרדה, חוסר יציבות בילדות וקיצוניות דתית במשפחה לבין התנהגות נטילת סיכונים.