זהות (Identity) היא מונח נפוץ המתאר תפיסה פנימית של האדם את עצמו. זהות עצמית קבועה ורצופה בנויה ממכלול המרכיבים, בהם אישיותו, חוויותיו וזיכרונותיו של האדם, בעזרתם הוא מגדיר את עצמו, את דרכו ואת מטרותיו העתידיות. עבודה זו תבחן את ההשפעה המעגלית המתקיימת בין הורים לבני נוער בגיל ההתבגרות, ותדון בתהליך גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות, בהשלכות התהליך על הורי המתבגרים והשפעתם על זהות המתבגר.
התיאוריה של אריקסון (1968, 1982) היא התיאוריה המרכזית הקיימת בהקשר של "זהות העצמי". אריקסון (1968: 216) הגדיר את זהות האני כ"אוסף של הזדהויות, המתארגנות על ידי האישיות המתפתחת ומכוונות אותה.... הביטחון המצטבר של הפרט, כי הדמויות והרציפות הפנימיות תואמות את הדמויות הרציפות של משמעות הפרט לגבי הזולת." תחילתו של תהליך גיבוש הזהות העצמית מתחיל אמנם יחד עם ההתפתחות הרגשית בילדות, אך לפי תיאוריית השלבים של אריקסון, גיל ההתבגרות הנו השלב הקריטי ביותר בהתפתחותו הפסיכו-חברתית של האדם (אביעד- וילצ'יק, 2014: 288).
שלב גיל ההתבגרות מוגדר לפי תיאוריית השלבים של אריקסון בין הגילאים 12 ל-18 ומקביל לבית הספר התיכון. בכל שלב לפי המודל מתמודד הפרט בפני קונפליקט בין דחפיו האישיים ללחצי החברה. גיל ההתבגרות מעמת את הנער מול שאלות של זהות, ופתרון מוצלח של הקונפליקט מביא לזהות מגובשת מבחינה אישית וחברתית המכינה אותו לשלב החיים הבא. השאלה האקזיסטנציאליסטית עליה מנסה המתבגר לענות בתהליך גיבוש זהותו העצמית היא "מי אני ומה אוכל להיות?". ייחודו של שלב זה הוא בסינתזה בין השלבים המוקדמים של הילדות לבין הציפייה להמשך.
