הפרעת קשב וריכוז- ADHD
הפרעת קשב וריכוז (ADHD- Attention-Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירולוגית-ביולוגית התנהגותית אשר אינה ניתנת לריפוי מוחלט ואינה עוברת עם הגיל. זוהי הפרעה הכוללת בתוכה שלוש הפרעות משנה: ליקוי בקשב (חוסר תשומת לב), התנהגות אימפולסיבית והתנהגות היפראקטיבית. כהגדרה, כדי שאדם יחשב לבעל הפרעת קשב וריכוז עליו לשקף לפחות שישה מתוך התסמינים וההתנהגויות של כל קטגוריה בהגדרת ההפרעה בששת החודשים שלפני האבחון. התסמינים חייבים שלא להופיע בהפרעה פסיכוטית אחרת ואינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי ייחוסים להפרעה נפשית אחרת, כגון הפרעה במצב הרוח, הפרעת חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית או הפרעת אישיות. כמו כן, חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית בבית, בבית הספר או בעבודה (Camp et al., 2021).
התסמינים לחוסר קשב הם: (א) אינו מקדיש תשומת לב לשגיאות טיפשיות בעבודה או בלימודים; (ב) הוא מתקשה לשמור על הקשב במשך זמן במטלות או לעקוב אחר השלמתן; (ג) לעתים קרובות האדם מתקשה עם יכולת הסדר והארגון במסגרת הלימודית ולחילופין כל מאמץ מנטלי אחר עלול לדחוק אותו לפינה; (ד) הוא נוטה לאבד דברים הדרושים למטלות או לפעילויות כמו עטים, עפרונות ומחברות; (ה) הסחת דעת יכולה בקלות לגרום לו לשכוח פעילויות יום-יומיות. התסמינים להיפראקטיביות-אימפולסיביות הם: (א) לעתים קרובות קם מכיסאו, רץ או מטפס באופן מוגזם, ממולל בידיים וברגליים כל הזמן; (ב) הוא נמצא תמיד בתנועה מתמדת, פעולות כמו ישיבה או שתיקה לאורך זמן מקשים עליו מאוד; (ג) לעיתים קרובות הוא מתפרץ באמצע משפט או מפריע ומציק לאחרים; (ד) הוא מתקשה לחכות לתורו ואינו מצליח לעסוק בפעילויות פנאי או משחקים שקטים; (ה) נוטה לדבר ללא הפסקה (דהן וצדוק, 2012; מנור, 2012).
