חלק ראשון
ב.
1. לפי לייבסלי ומקנזי (1997), התפקיד המרכזי הראשון שהופיע בקבוצה הוא המנהיג הסוציו – אמוציונאלי שתפקידו הוא להיות רגיש לתהליך הקבוצתי ולטשטש מתיחויות באמצעות הומור ותמיכה. את התפקיד מילאו רוב חברי הקבוצה והדבר בא לידי ביטוי כאשר היו סיטואציות של שתיקה מתמשכת. למשל, במפגש השלישי של הקבוצה אחת המשתתפות לא נתנה מקום לשתיקה, הציעה לעשות משחק היכרות וגייסה את כל הקבוצה וכולם השתתפו בו ההשתתפות לא הייתה פסיבית אלא הייתה מלווה בתגובות של צחוק. לקראת סוף המפגש, כאשר כבר רוב חברי הקבוצה מציינים שהם עייפים, נהיית שוב שתיקה ארוכה ואחת המשתתפות אומרת בהומור שצריך לשים מוזיקת רקע לשתיקות. כולם צוחקים ומציעים במפגש הבא לעשות סדנת צחוק. ("היא מתחברת למפגש הקודם ומציעה לעשות משחק היכרות. נראה שההצעה מביאה להקלה בקרב חברי הקבוצה. ההצעה זוכה לתגובה ערה והם מאמצים אותה. יש זרימה של כלל חברי הקבוצה לאורך כל המשחק").
בנוסף, במפגש השני, עולה תחושה בקרב המשתתפים של קושי ולחץ בלימודים יחד עם השילוב של החיים עצמם. רוב חברי הקבוצה מגלמים את התפקיד של המנהיג הסוציו – אמוציונלי ותומכים האחד בשניה באמצעות שיח קליל והומוריסטי, תחושה נעימה, מכילה ומקבלת ("מתוך השיח הזה המשתתפים גולשים לתחושה המשותפת של לחץ מהלימודים והשילוב שלהם עם החיים עצמם. השיח נעשה באווירה קלילה ועיתים הומוריסטית, נראה כי התחושה נעימה, מכילה ומקבלת").
