נוער בסיכון
בישראל, על מנת להעריך את תופעת הנוער בסיכון, לשנות את הדרך בה החברה הישראלית מתמודדת עם ילדים ובני נוער בסיכון, ולשפר את מערך השירותים המיועדים לילדים אלו המדינה החלה ביישום השלב הראשוני של התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון ב56 יישובים אשר משתייכים ליישובים הנמוכים מבחינה חברתית כלכלית. מתוך כלל יישובים אלו, נמצאו024 ,156 ילדים ובני נוער בסיכון, כאשר 31% מהם הם בני נוער. ילדים ובני נוער אלו מהווים 16% מסך כל הילדים ביישובים הללו. (סבו לאל וחסין, 2011). בינואר שנת 2016 , 367 אלף ילדים ובני נוער היו רשומים במחלקות לשירותים חברתיים (המועצה לשלום הילד, 2016).
כאשר מדברים על נוער בסיכון, חשוב תחילה להגדיר את המושג. הדרך העיקרית להגדיר מהו "סיכון" כאשר מדברים על נוער מתייחסת בדרך כלל למדידת גורמי סיכון, כאשר המטרה היא לזהות את המשתנים אשר מגבירים את הסיכון להתנהגות מסוימת, לדוגמא, להשתתפות בהתנהגות אלימה. לדוגמא, גורמי סיכון אפשריים הם גורמים הקשורים לאדם עצמו, למשפחתו, לסביבה שלו, בית הספר ועמיתיו (Krohn, Lizotte, Bushway, Schmidt, & Phillips, 2014). מחקרים מוצאים פעמים רבות כי צעירים בסיכון הם צעירים שנחשפו להתעללות והזנחה באופן כרוני ומתמשך ואשר מתמודדים עם סיכונים על פני מספר תחומים בחייהם (Sanders, Munford, & Liebenberg, 2017).
