מחקרים מראים כי בני זוג של חולי סרטן מדווחים על סימפטומים של דיכאון (Braun, Mikulincer, Rydall, Walsh, & Rodin, 2007), חווים דחק מתמשך ושינויים בבריאותם הנפשית ובממדים נוספים, כאשר הם הופכים למטפלים בבני הזוג החולים, גם אם לא באופן רשמי (שור ולדבר, 2014).et.al Braun (2007) הראו כי בעיות ביחסים הזוגיים הינן גורם משמעותי התורם להתפתחות סימפטומים של דיכאון בבני הזוג המטפלים. מכאן עולה החשיבות הרבה בטיפול זוגי כאשר אחד מבני הזוג מתמודד עם מחלת הסרטן. ואכן, Regan., Lambert, Girgis, Kelly Kayser, & Turner (2012) מצאו כי טיפול זוגי בקרב זוגות אלו, היה בעל ההשפעה הגדולה ביותר בשיפור התקשורת זוגית, בשיפור במצוקה הנפשית ובתפקוד של מערכת היחסים. Collins, Love, Bloch, Street, Duchesne, Dunai1, & Couper (2013) מצאו כי טיפול זוגי מסייע לתחושת הקרבה בין בני הזוג, אשר בתורה משפיעה על המצוקה הפסיכולוגית אותה הם חווים.
נושא מחקר זה הינו מדיניות חברתית בתחומי המשפחה. מושא המחקר הינו זוגות אשר בהם אחד מבני הזוג מתמודד עם מחלת הסרטן, ובן הזוג השני הינו המטפל העיקרי בו. שאלת המחקר הינה: כיצד ניתן לתרום לעיצוב מדיניות חברתית בטיפול בבן זוג מטפל של חולה סרטן בישראל בשנות האלפיים? מקרה המבחן הוא קיומו של שירות טיפול זוגי במחלקות אונקולוגיות בבתי החולים בישראל או במרכזים אחרים לטיפול בסרטן. כיום, קיים פער במדיניות החברתית בתחום, כאשר רק בבית חולים אחד מוצע שירות כגון זה (בית החולים 'איכילוב' בתל אביב מציע טיפול מיני לזוגות שאחד מהם חלה במחלת הסרטן).
