תנועת MeToo הוקמה בשנת 2006 על ידי טרנה ברוק (Tarana Bruke). טרנה היא פעילה חברתית למען זכויות אזרח אשר הקימה את התנועה במטרה לקדם מודעות לתופעה החברתית של הטרדות ותקיפות מיניות וניסתה לייצר סולידריות ואחדות בין קורבנות להטרדות מיניות ועבירות מין. מטרתה הראשונית של התנועה הייתה להתמקד בנערות ונשים מקבוצות מיעוט (למשל, נשים שחורות) שעברו הטרדות מיניות, אך בהמשך הורחבה והתעסקה בעבירות מין כלפי נשים באופן כללי. בשנת 2017 צברה התנועה כוח ציבורי רחב כאשר השחקנית אליסה מילאנו (Alyssa Milano) הגיבה למספר האשמות בהטרדות מיניות כנגד הבמאי הארווי וויינסטיין (Harvey Weinstein) ועודדה קורבנות לשתף את חוויותיהם בתקשורת ואמצעי המדיה השונים. תנועה זו מהווה דוגמה טובה למינוף הפמיניזם דרך הרשתות החברתיות, אשר אפשרו להרחיב את הדיון הציבורי על מושגים שונים כמו סקסיזם, מיזוגיניה (שנאה וזלזול כלפי נשים) ותרבות האונס. במסגרת הרחבת הדיבור על התנועה, עוד ועוד נשים החלו לשתף את חוויותיהם ברשתות החברתיות, תוך הוספת הכיתוב #MeToo, דבר שעודד נשים נוספות לשתף (Palmer et al, 2020).
אחת המטרות העיקריות של תנועת MeToo היא להסביר ולשפוך אור על התכיפות שבה נשים חוות הטרדות מיניות מסוגים שונים במקומות עבודתן. הטרדות אלו מוגדרות כהתנהגות סקסיסטית לא רצויה אשר נחוות בעיני המוטרד כמעליבה, מוגזמת ואף כמאיימת על תחושת הרווחה שלו. במחקרים שונים מעריכים החוקרים כי אחת מכל שתי נשים תהיה קורבן להטרדה מינית במקום עבודתה.
חלק ראשון – תנועת MeToo ומטרותיה
חלק שני – בחינה תיאורטית של התופעה החברתית
חלק שלישי – סיכום ומסקנות
ביביליוגרפיה
