בתקופה האחרונה, אנו עדים לעלייה מתמדת באחוז פשעי השנאה ומקרי האלימות. בשנת 2013 חלה עלייה במקרי אלימות חמורים לעומת שנת 2012, ותקיפות אלימות על ידי בני נוער הופכות יותר ויותר לשכיחות ושגרתיות (בשן, 2014). בנבנישתי, חורי-כסאברי ואבי-אסטור (2006) בדקו את היחשפותם של תלמידים לאלימות. הם מדווחים שכמעט כל התלמידים נחשפו לאלימות מילולית, כחמישים אחוז חוו אלימות מתונה ואחד מכל חמישה מדווח כי היה קורבן לאלימות קשה. אלימות בקרב בני נוער הינה תופעה רחבה אשר מימדיה מובילים את מערכת החינוך להתמודדות עם אתגרים משמעותיים.
חלק מהאלימות הגואה מופנית כלפי כל מי שאיננו שייך לקבוצת הרוב. שר החינוך לשעבר, שי פירון, ראה בנושא זה מטרה נעלה, ובמשרד החינוך הגו את הסיסמא: "האחר הוא אני". כמו כן, משרד החינוך מפעיל תוכניות רבות על מנת לעודד סובלנות בבתי הספר. אחת התוכנית הינה "מחויבות אישית". התכנית מתבססת על עשייה של התלמיד המתבגר, ובמקרים רבים מדובר בהתנסות ראשונה שלו בעשייה מסוג זה. עשייה זו מחייבת התמדה, אחריות והיכרות עם תופעות חדשות ומצבי חיים שהתלמיד לא התנסה בהם בעבר. בין מטרותיה של התכנית "לטפח אצל התלמיד מודעות לערכם של האחריות האישית, כושר ההתמדה והמסירות בעת מילוי תפקיד בכלל ובהגשת עזרה לזולת בפרט" (חוזר מנכ''ל תשעב/6(א), ח' בשבט התשע"ב, 01 בפברואר 2012). מטרתו של פרויקט מחויבות אישית הוא להגביר את הזדהות הנוער עם הקהילה הסובבת אותו ועם אוכלוסיות חלשות, באמצעות מתן עזרה מסוגים שונים זאת מתוך מחשבה כי בכוחה של פעילות התנדבותית להוביל להעלאת הסובלנות והאמפתיה כלפי האחר.
