משמעות מושג ההגירה היא מעבר למגורי קבע בארץ שאינה ארץ המוצא. בתקופה זו זהו תהליך נפוץ מאוד בעולם שבו חלק מהגבולות פתוחים. אחת מסיבות ההגריה זה המצב כאשר בארצות רבות זקוקים לעובדים זרים בעוד שבארצות אחרות אפשרויות התעסוקה והפרנסה מוגבלות. מקרה מיוחד היא מדיניות ההגירה בישראל (עליה) כאשר מעניקים לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולהפוך מיד לאזרח המדינה. נוסיף ונאמר כי מספר המהגרים ברחבי העולם גדל משמעותית בעשורים האחרונים, כך שיש כיום יותר אנשים מחוץ לארצות הולדתם מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה (Esses, Medianu, Hamilton, & Lapshina, 2015). קנדה היא גם מקרה מיוחד כי במדינה זו כמעט 40% מהאוכלוסייה היגרו למדינה או הם צאצאים של מהגרים (Statistics Canada, 2011). במדינה זו בערים מסוימות כמו טורונטו וונקובר, מספר התושבים ילידי חוץ מתקרב למספר ילידי הארץ (Ontario Ministry of Finance, 2013). תזזות דמוגרפיות כה משמעותיות במדינות רבות שקיבלו מהגרים, מחייבות פיתוח מדיניות, תוכניות ופרקטיקות יעילות כדי להקל על השתלבותם של האנשים החדשים בחברה. כדי לייעל את התגובות הללו צריך להבין טוב יותר כיצד המהגרים וצאצאיהם מתגברים מדי יום עם ריבוי התרבויות אותם הם פוגשים. ריבוי צורות תרבותיות משפיע באופן משמעותי על הסתגלות המהגרים לחברה החדשה, הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה התנהגותית.
