רקע תיאורטי
מבנית היא גישה בסיסית בסוציולוגיה שמתמקדת בבחינה כיצד דפוסים חברתיים והתנהגויות חברתיות תורמות לפרט ולחברה בכלל. הראייה של החברה היא כמערכת יציבה אשר כל חלקיה קשורים זה לזה. לכל מרכיב במבנה החברתי יש סיבה פונקציונלית התורמת לחברה. מסיבה זו גישה זו נוטה לא לעסוק בקונפליקטים, אי שוויון ושינויים חברתיים: הגישה יוצאת למעשה מנקודת ההשקפה של השולטים והחזקים, ולכן סוגיות אלו לא מסתדרות איתה. זו תיאוריה של שגשוג ושפע, ואכן ישנו קושי להסביר בעזרת תיאוריה זו מצבי משבר.
דוגמא למחקר ברוח זו הוא מחקרו הקלאסי של דורקהיים. המחקר פורץ הדרך הראה את החשיבות והמשמעות של דפוסים חברתיים (במקרה זה דת) והתועלת שבה, למשל דרך יצירת לכידות חברתית וקירבה. הוגים נוספים שמייצגים בצורה טובה את הגישה הם מרטון ופרסונס. בקצרה, פרסונס דימה את החברה לאורגניזם, הבחין בין ארבע מערכות שונות ודיבר על הצורך בשילוב הרמוני ביניהן. מרטון הכניס לדיון את ההבחנה בין פונקציות גלויות ופונקציות סמויות המגולמות בכל מבנה או מוסד חברתי.
המאמר עוסק באופן ההשתלבות של עולי חבר העמים בחברה הישראלית. המחקר מציג מספר שאלות העולות מהתופעה החברתית שהיא עלייתם ההמונית של יהודי חבר העמים לישראל, שניתן לכנס תחת השאלה "מהי מידת ההשתלבות של העולים בחברה הישראלית?". ניסוח אחר יהיה "מהי מידת האימוץ של החברה הישראלית את העולים מחבר העמים?".
מדובר במחקר איכותני במסגרתו הועבר שאלון של כשישים שאלות לאוכלוסיית מחקר של ארבע מאות נשאלים. כקבוצת ביקורת, השאלון הועבר גם ל800 ישראלים ילידי הארץ או שעלו לארץ לפני 1989. המשתנה התלוי הוא מוצא- היותם של הנשאלים עולים מחבר העמים.
