הפרדיגמה המבנית-תפקודית עוסקת בסוגיות הקשורות לקונצנזוס והמשכיות חברתית. על פי גישה זו, תפקידה של מערכת החינוך הוא להבטיח את הלכידות והסולידריות החברתית באמצעות הנחלת כללים חברתיים משותפים שיביאו לאיזון מוסרי במערכת (פסטרנק, 2002: עמ' 18-19). המהלך שמנסה לבצע משרד החינוך – שלילת זכאות לחינוך מיוחד מתלמידים עם מוגבלויות כמו לקויות למידה והפרעות התנהגות – מבטא גישה פונקציונאלית מובהקת שכן זהו ניסיון ליצור חברה מלוכדת ללא התייחסות למעמד או לרקע.
בבסיס הגישה הפונקציונאלית יש להתמקד בתפקיד המנגנון החינוכי כמסייע לתפקוד התקין של המערכת החברתית בכלל ומוסד החינוך בפרט. המהלך אותו מנסה משרד האוצר ליישם בימים האלה, על פי הגישה הפונקציונאלית, תפקידו לסייע לחיברות החברה וסוציאליזציה של התלמידים להגיע לדרגה מלוכדת ומאוחדת יותר. משרד החינוך ביקש לתקן את חוק החינוך המיוחד ולהביא לשילוב של התלמידים במסגרות חינוך כלליות, תוך תמיכתן כלכלית לצורך תגבור טיפולי למניעת נסיגות יתר שלהם. תיקון זה נועד להנחיל יותר עצמאות והישגיות בקרב תלמידים אלו על מנת שיפנימו כי זוהי מסגרת הרמונית מלוכדת ולהגדיל את הרווחה החברתית. תופעה זו תאפשר את שימור האיזון בקרב התלמידים. המסגרות החינוכיות נועדו להיות שוות, כך שהגישה הפונקציונאלית לא תתיר העדפה מתקנת של מסגרות החינוך המיוחד אשר דוחפות את רוב ההורים לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוך מיוחד כדי לקבל יחס מועדף ואישי יותר.
