בעבודה זו, בחרנו לבחון את מעמד האישה הערבייה, בחברה הישראלית. הנחת היסוד של העבודה היא שאישה ערביה בחברה הישראלית חווה אי שוויון כפול. מעצם היותה אישה- היא חווה אי שוויון מגדרי, ומעצם היותה ערבייה- היא חווה אי שוויון לאומי. לצורך הניתוח, נתייחס לשתי כתבות, שהתפרסמו באתרי החדשות, ומשקפות את יחסה של החברה הישראלית כלפי נשים ערביות. אחת שנוגעת לאי שוויון מגדרי והשנייה שנוגעת לאי שוויון לאומי.
בכתבה הראשונה, מסופר על מאמנת הכושר חנין ראדי, שמקדמת את נושא הספורט במגזר הערבי. מהכתבה עולה כי ראדי, ניסתה בעבר לארגן מרוץ נשים בעיר שלה, בטירה, אך נאלצה לבטל אותו בגלל התנגדות התושבים לנשים בלבוש לא צנוע. כעבור חודש מהמקרה, נורו יריות לעבר ביתה ומכוניתה. בהמשך ניסתה לארגן מרתון לנשים ערביות, אך גם אותו ביטלה עקב איומים עליה (שעלאן, 2016) עכשיו היא עתידה להפעיל חדר כושר לנשים בלבד. ראדי מספרת כי עדיין קיימות התנגדויות בחברה הערבית, אבל הן סוערות פחות מאשר בעבר. נשים הופכות ליותר ויותר מודעות לתחום הספורט. והיא מחפשת, באופן מתמיד, דרכים חדשות עבור אותן נשים לעסוק בספורט, תוך הימנעות מהתנגדויות. לקראת הפתיחה של חדר הכושר שלה, היא מלאת תקווה שאישים חשובים מהמגזר הערבי, שיגיעו לפתיחת המכון, יתנו את ברכתם ויתמכו בה במהלך הזה (שם, 2016).
בכתבה השנייה, מספר ד"ר מורסי בדיר, מבית חולים מעיניי הישועה, על מטופלת יהודיה שסירבה להתאשפז באותו החדר עם אם ובנה, שהגיעו לניתוח דחוף, בגלל שהיו ממזרח ירושלים.
