תת-תרבות ועיצוב סגנונה
לאחרונה, סגנונות נוער רבים פרצו לתוך קטגוריית התרבות וגרמו לצעירים להיתפס כקהילה של צעירים בעלת מעמד חדש. ההסבר שניתן הוא כי מתבגרים מצטרפים לחבורות תת תרבותיות על מנת לפתח מקורות של הערכה עצמית, אשר נפגעת במסגרות השגרתיות. בתרבויות נוער אלו, העבריינות הוטמעה והפכה ללגיטימית והצורך העקרוני היה לבטא אוטונומיה נפרדת מההורים. כל תרבות מאופיינת על ידי קבוצות חברתיות אשר מפתחות היבטים ייחודיים בתחומי החיים ומעניקות צורת ביטוי מיוחדת לחוויה החברתית. אולם, היחסים החברתיים הללו מושפעים רבות מההקשר ההיסטורי והאידיאולוגי שלהם. כל התפתחות בתת-התרבות מייצגת פתרון למערך בעיות מסוים והיא מושפעת ממגוון ערוצים שגרתיים כמו בית ספר, משפחה, עבודה ועוד. כל אחת מזירות ההתרחשות כופה את סגנונה המיוחד, את החוקים ואת משמעויותיה, את ההיררכיה הערכית שלה. החוויה החברתית, ההמוניות ותחושת השייכות, הן אלו המושכים אל תת-התרבות צעירים עם השאיפה לממש עצמם.
אפיון תת-תרבות ותפקיד התקשורת בהעצמתה
תת תרבויות מסמלות רעש, כלומר הפרעה לסדר היום השגרתי המובילה מאירועים ממשיים ותופעות, לייצוגיהם בתקשורת. לכן, תת תרבות משמשת לא רק כמטפורה של אי סדר ושוני יוצא דופן, אלא כמנגנון ממשי של הפרעה סמנטית. תת תרבות מוגדרת כ"לא טבעית", מכיוון שהיא מבטאת תכנים אסורים (מודעות להבדל בין התרבויות) בדרכים אסורות (קוד לבוש). החידוש הסגנוני שמביאה עמה התת-תרבות הוא הדבר הראשון התופס את תשומת הלב של התקשורת. התנהגות עבריינית או זיהוי של לבוש ייחודי לקבוצה כלשהי עשויים לשמש כזרז לפחד תרבותי של הציבור מפניהם. ככל שהתת-תרבות מציגה עמדה שיווקית יותר ואוצר המילים שלה הופך למוכר, כך גם ההקשר ההתייחסותי שאליו היא משויכת הופך לגלוי יותר.
