מחקרים רבים אשר נערכו עד כה מעלים כי לאורך העשורים האחרונים חלה הרחבה משמעותית בשדה ההשכלה הגבוהה בישראל (שפרמן, 2007). התרחבות זו מתייחסת לעלייה בשיעור האינדיבידואלים אשר לומדים במוסדות לימוד להשכלה גבוהה (אוניברסיטאות ומכללות), במספר שנות הלימוד של פרטים בחברה, גידול בהיקף תחומי הידע, מורכבות הידע של אנשים ובמוסדות עצמם. חרף ההרחבה בשדה ההשכלה הגבוהה, ממצאיהם של מחקרים רבים מעלים כי הנגישות למערכת זו אינה מתאפשרת באופן שווה לכלל הקבוצות האתניות והמגזרים בחברה הישראלית, בייחוד לקבוצות אתניות מוחלשות כגון ערבים, אתיופים, חרדים ומזרחים בהשוואה לקבוצה האתנית האשכנזית (לב ארי וגץ, 2011). בהקשר זה, בני קבוצות אתניות מוחלשות מגלות קושי להשתלב באוניברסיטאות, וכן, במקצועות לימוד יוקרתיים המסייעים להשתלב במשרות מפתח ותגמול גבוה בעתיד. בעוד שמחקרים רבים אשר נערכו עד כה בחנו את הגורמים החברתיים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים אשר משמשים כחסם עבור בני קבוצות אתניות שונות להשתלב במקצועות לימוד יוקרתיים, במחקר הנוכחי נבקש לבחון את הקשר בין מוצאו האתני של הפרט לבין שיקוליו בבחירת תואר אקדמי. בפרט, מחקר זה בוחן את השיקולים האישיים אשר מניעים את החלטותיהם של חברי קבוצות אתניות שונות בישראל לבחור את מקצוע הלימוד האקדמי המועדף עליהם, לרבות – אשכנזים, מזרחים, ערבים ואתיופים. לצורך תכלית זו, במחקר הנוכחי נדגום 200 משתתפים, 50 משתתפים אשכנזים, 50 מזרחים, 50 ערבים ו – 50 אתיופים.
