א. המושגים ריבוד, ניעות ואי שוויון הינם מושגים בלתי נפרדים כאשר מדובר על הבנת מבנה חברה מסוים. ריבוד חברתי היא שיטה שלפיה חברה מדרגת קטגוריות של אנשים בסולם היררכי. ריבוד הוא מכלול החוקים והכללים המגדירים כיצד מחולקים משאבים ותגמולים חברתיים וכלכליים בין קבוצות ופרטים בחברה. ריבוד ואי שוויון הולכים יד ביד, כיוון שמבנה ריבודי בהכרח מייצר גם אי שוויון בחלוקת המשאבים.
הריבוד החברתי מושתת על ארבעה עקרונות בסיסיים: 1. ריבוד חברתי אינו השתקפות פשוטה של הבדלים בין יחידים, כי אם מאפיין של חברה. 2. הריבוד החברתי נשמר לאורך הדורות. 3. הריבוד החברתי הוא אוניברסאלי, אך משתנה ממקום למקום. לדוגמה שיטת הקאסטות בהודו. 4. ריבוד חברתי מתבטא לא רק באי- שוויון אלא גם באמונות. אנשים בעלי זכויות היתר החברתיות נוטים לתמוך בשיטת הריבוד החברתי, והמקופחים הם אלה הנוטים לדרוש לשנותה.
בחברה הישראלית קיימים סוגי ריבוד שונים, על רקע אתני, מגדרי, כלכלי, דמוגרפי ועוד. בהקשר של ניצולי השואה בולט במיוחד הריבוד הכלכלי של החברה הישראלית. ניצולי השואה הם אוכלוסיה מבוגרת וחלשה, שאינה יכולה להתקיים בעצמה וזקוקה לתמיכה ממסדית של המדינה. היות וזאת שכבת אוכלוסיה שאינה שייכת לרובד החזק והשולט, היא אינה בעלת אמצעים כלכליים, עוצמה או סטאטוס, ונתונה לחלוטין לחסדי המדינה. המדינה, במידה רבה, משעתקת את יחסי הריבוד בחברה הישראלית, ומשמרת את מעמדה של אוכלוסיית ניצולי השואה במדינה וכך ממשיכה ומעמיקה את הפגיעה בהם.
