הקשר בין אסטרטגיות התאמה תרבותית לבין תחושת ניכור בקרב בני הדור הראשון והשני לעלייה האתיופית

 לאורך העשורים האחרונים, מחקרים רבים עסקו בנושא של "רב תרבותיות".  ככלל, אין הגדרה חד משמעית בספרות למונח " רב תרבותיות", בכל אופן, בקצרה, מונח זה מתייחס למצב שבו אדם מחזיק בהתקשרות חזקה כלפי מספר תרבויות שונות (Benet-Martínez & Haritatos, 2015). לפיתוח של זהות רב תרבותיות ידועה חשיבות רבה, חוקרים מסכימים כי פיתוח של זהות רב תרבותית קשור להגדלת ההזדמנויות של האדם להתקבל לחברה, השכלה גבוהה ולשוק התעסוקה בחברה נתונה. כמו כן, מחקרים מעלים כי אנשים בעלי זהות רב תרבותית גבוהה נוטים להתאפיין בערך עצמי, תחושת ביטחון מסוגלות ורווחה עצמית גבוהה בהשוואה לאנשים בעלי רמות נמוכות יחסית של זהות רב תרבותית. על רקע ממצאי חיוביים אלו אין מפתיע בכך שגורמי ממשל לוקחים בחשבון את היתרונות הקשורים להגברת הרב תרבותיות, בייחוד של חברי קבוצות מיעוט וקבוצות מהגרים בחברה, ומפתחים מדיניות והתערבויות שנועדו להשריש בקרב קהילות של מהגרים ובני מיעוטים רמות גבוהות של זהות רב תרבותית (Nguyen & Benet-Martinez, 2010).

בהינתן החשיבות הרבה הקשורה להגברת ההתאמה התרבותית של מהגרים, חוקרים בחנו אסטרטגיות שונות של מהגרים להתאמה תרבותית, אשר מלמדות על דפוסים שונים של התאמה לתרבות המקומית בחברה נתונה. ככלל, הספרות המחקרית מעלה 4 אסטרטגיות של התאמה תרבותית של מהגרים במפגש בין תרבותי (Berry, 2006).   (1) שילוב (אקבלה של תרבות היעד תוך שמירה על תרבות המוצא תוך שילוב ביניהן),  (2) הפרדה (דחיית תרבות היעד ודבקות בתרבות המוצא), (3) הטמעה (קבלה של תרבות היעד ודחיית תרבות המוצא), (4) שוליות (דחיית תרבות היעד והמוצא). 

. תקציר

2. מבוא

4. שיטה

5. תוצאות

6. דיון

7. ביבליוגרפיה

8. נספחים