בעבודה זו בחרתי לנתח את הפגנות וחסימות הכבישים שהתבצעו על ידי נכים במסגרת המאבק שהם ניהלו במחצית השנייה של שנת 2017 שנסב סביב הדרישה להשוות את קצבת הנכות המשולמת על ידי הביטוח הלאומי (שעומדת על 2300 שקל) לשכר המינימום הנהוג במשק. המחאה הובלה על ידי מספר ארגוני נכים, ובאה לידי ביטוי באופן כמעט בלעדי בחסימות כבישים וצירי תנועה מרכזיים על ידי הנכים. במסגרת עבודה זו, בחרתי לנתח את תופעה זו באמצעות שתי מערכות מושגים מרכזיות. ראשית אנתח את התופעה דרך המסגרת של כל אחת ממערכות המושגים, ובחלקה האחרון של העבודה אנסה להראות כיצד הניתוחים השונים משתלבים זה בזה ומשלימים אחד את השני.
תוך כדי התמקדות במושג 'מדינת הרווחה'. בכל הנוגע למושגים אלו של קפיטליזם ומדינת רווחה, החיבור לנושא של מחאת הנכים הוא ברור וישיר. אך בעוד ההתייחסות הציבורית וסיקור התקשורתי התמקדו בפן הכלכלי, יש לדעתי מקום לדון בתופעה זו בהקשר סוציולוגי של חלוקת משאבים ומאבק שהוא כמעט מעמדי קלאסי.
הקישור בין התופעה הנחקרת לתיאוריה זו הוא פחות ברור וישיר, אך לדעתי ניתן לזהות קשר בין תפיסותיו של פוקו את הכח והפעלתו על הסובייקט לבין השימוש של המדינה בקצבאות הנכות ככלי לשליטה בנכים, יצירתם כקבוצה חברתית מובחנת, ובמידה רבה הדרתם המסוימת מהחברה.
