הסיפור "קצכן" הינו יצירה פוסט-אפוקליפטית המהווה את סיפור הפתיחה לפרוזה "ספר יוסף" של יואל הופמן ומהדהדת את סיפורו האוטוביוגרפי. בעבודה זו אדון בפרספקטיבות הרב-תרבותיות העולות מן הסיפור ובאופן שדנה בהן עידית כנפי במאמרה. אתייחס לשלוש מקביעותיה באשר למושג הזמן, השפה ואפיון הדמויות בסיפור ואציג את האופן בו הן באות לידי ביטוי בטקסט.
אחת מקביעותיה של כנפי הינה כי "לשון הסיפור מתאפיינת בשבירת סמכות של השפה התקנית ובהכנסת שפות אחרות כחלק מהטקסט"[1] ובאה לידי ביטוי בשימוש בשפות זרות המשתרבבות במרחב הארץ-ישראלי המבקש להתגבש סביב נרטיב ושפה משותפת. שפה הילדית שבה מוסבר עולמו של קצכן מנתקת לעיתים את הסיפור מהקשרו ומאפשרת לשזור בו רעיונות מגוונים ממקורות שונים. בערבותו של קצכן בין השפות הוא מבטא את היותו יוצר כלאיים בין דורי המבטא את תהליך המעבר בין מדינות, שפות ותרבויות.
שמו של קצכן הינו הביטוי האולטימטיבי לרב תרבותיות שבזהותו. שם משפחתו הגרמני "כץ" מתרגם למונח היהודי-ציוני "כהן צדק", אשר לצד כובד משקלו של שם זה נושא את שם החיבה בו הייתי מכנה אותו אימו: "קצכן" או חתלתול. רמיזה למימד הבלתי אנושי של יצור שאינו חד משמעי לאף אחד מהזהויות ואם זאת משלב בתוכו כל אחת מהן. השם הינו מאפיין בסיסי בזהותו של קצכן, שגם הניסיון לעברת את השם ואת קצכן עצמו מוביל לבסוף אל זהותו המורכבת ממגוון.
