השסע האתני מתייחס לפילוג שבין האוכלוסייה ממוצא אשכנזי לבין אוכלוסיית המזרחים, בעוד השסע המעמדי מתייחס להבדלים במעמדות הכלכליים, עשירים מול עניים.
הישוב היהודי בארץ ישראל היה מורכב מחברת מהגרים שהגיעו מארצות מוצא שונות במטרה לעצב זהות קולקטיבית חדשה. בתוך החברה הזו המרכיב האנושי היה ברובו מעולים שהגיעו ממזרח אירופה ומרכזה. הישוב היהודי היה מפוצל על פי מעמדות, עדות וארצות מוצא ספציפיות. כך, רובו המכריע של הישוב לאחר העלייה החמישית בשנות השלושים היה אשכנזי ולמרות זאת בלט ייחודים של עדות המזרח והספרדים שבא לידי ביטוי באורחות החיים ובחלוקה לפי שכונות מגורים. פיצול המעמדות והחלוקה במקומות המגורים ממחישים את השסע האתני שבין האשכנזים למזרחים והספרדים. השסע המעמדי (כלכלי) נוצר כאשר בעוד שבתקופה העותמאנית נכבדי הספרדים נחשבו לקבוצת אליטה מרכזית מתוקף מעמדה במסגרת השלטון העותמאני, בתקופת המנדט הבריטי עם כינון המוסדות האוטונומיים של היישוב, קבוצה זו נדחקה ועדות המזרח בכלל הפכו לקבוצה בסטטוס נמוך בהשוואה לקבוצה של יוצאי אירופה. כך למעשה, מעצם ירידת מעמדם של יוצאי ספרד, נוצר השסע האתני (הורוביץ וליסק, 1990).
ב (1). לפי בן – ארי ואחרים (1985), הלאום היהודי בנוי, במידה שווה כמעט, מיהודים ממוצא "מערבי" (יוצאי אירופה, אמריקה ודרום אפריקה) ויהודים ממוצא "מזרחי" (יוצאי מדינות האסלאם). לטענתם, מעצבי המדיניות החברתית והחינוכית חשים במידה מסוימת של צורך לאמץ לחיקם את העירוב העדתי מהסיבה שהם מניחים שקבוצות עדתיות בעלות מעמד חברתי נמוך יחסית שהיוו מיעוט בתוך רוב מוסלמי בארצות המוצא שלהן, רואות במרחב החינוכי כלי להשתלבות בזרם המרכזי של החברה הישראלית.
