ניתן להבין שלגברים בחברה הישראלית יש מעמד גבוה יותר מאשר לנשים וילדים, שכן הם מייצגים את הכוח הפיזי, את השמירה על העצמאות, האיפוק והכוח מאחורי המשפחה – ילדים ונשים. ועל כן הם אוכלים את המזון המובחר יותר, והם אלו שהמאכילים בפועל את המשפחה, באותו באופן שהם אלו שמגנים עליה ובונים אותה.
כמו כן, בבתי התמחוי ניכר שיש מעמדות בתוך החברה הישראלית בהקשר של עניים ולא עניים. כאשר העניים מסמלים נכשלות, בערות, עצלנות, ואילו הלא עניים סולדים מהם ומהקשר עימם, ומבקשים להבדיל עצמם באופן ניכר ואף פיזי מהעניים שמגיעים לסעוד בבתי התמחוי.
בשתי זירות המחקר הבחינו החוקרים בגבולות ברורים היוצרים את ההיבטים החברתיים עליהם יש לשמור.
2- הגבולות הם דומים בהקשר של זה שהם שומרים על התבנית החברתית הקיימת ומעניקים לדמויות בתוך התבנית הזו תפקיד וזהות.
במחקר בגן סאקר הגבלות היו: מי שמכין את האוכל הם הגברים בלבד, מה שמייצג את מעמדו של הגבר כזה שמביא את המזון למשפחה, ובעצם מאפשר לה להמשיך להתקיים – לא היה גבול כזה בבית התמחוי בירושלים. גבול נוסף- סדר ההגשה, הגברים אוכלים בסוף, את האוכל המובחר בעל הערך התזונתי הגבוה, דווקא פה אני רואה דמיון לבית התמחוי, המנהלים והמתנדבים לא אוכלים את האוכל של הסועדים, לפחות לא מיד, וניכר שהם סולדים ממנו, וזה מייצג גם את מעמדם שגבוה יותר ממעמדם של הסועדים.
