לבן גוריון הייתה היכולת המנהיגותית לפעול בהווה כנגזרת של פעולות עתידיות. פעולות שביצע בהווה היוו בניית תשתית ובסיס יציב לפעולות ההמשכיות לקיומה של מדינה ישראל. במילים אחרות, יצירת חזון ומטרות היא הדרך המרכזית והראשונה למנהיגות.
בן גוריון פעל כנער צעיר ובמשך כל חייו. היתה לו כריזמה, הידיעה מה צריך לעשות על מנת להניע ולהוביל את הדברים ונראה שרבים הלכו אחריו. על אף דרך בעייתית לעיתים בכל הנוגע להסתכלות רחבה על קבוצות חלשות, דת והיטמעותם של בני עדות המזרח – הוא היה אחד מגדולי המנהיגים בארץ. הוא היה ציוני, בכל יכולת ראית מקרו תוך הרצון למוסר, מנהיגת משתפת ומבוזרת.
לא ניתן להגדיר את בן גוריון בכל הללו לאורך כל הדרך, מבלי יוצאי מן הכלל, מתוך הנסיבות איתם הוא היה צריך להתמודד. אי כי לא פעם נטש בן גוריון את אזור הנוחות שלו למען שימורה של מדינת ישראל והצליח לסחוף אחריו רבים אחרים.
דוד בן גוריון פעל לא מעט בעלטה מוחלטת תוך שהוא נעזר במנהיגים שונים ורותם אותם לתהליך על מנת לישים את החזון והמטרה של מדינת ישראל, גם לאחר הקמתה. כשבן גוריון החליט להקים מדינה - הכול היה נגדו. מיד אחרי השואה, הצהיר בן גוריון כי הוא מתכוון להקים מדינה. בן גוריון היה ממוקד בחזון וברווח ובהתאם לכך פעל.
