מגפת הקורונה השפיעה על כל היבטי החיים ברחבי העולם, החל ביחסים בין-אישיים והתנהגויות יומיומיות וכלה במוסדות החברתיים ובשיתופי פעולה בינלאומיים. בעוד ממשלות מנסות לשלוט על התחלואה באמצעות הגבלות על האזרחים וזכויותיהם, המחלה ממשיכה להדביק קורבנות נוספים, למחוץ כלכלות ולקרוע את המגזר החברתי. חלק הולך וגדל באוכלוסייה העולמית חי עם כללים חדשים על הגבלת התנועה ונורמות חדשות מתחילות לצוץ. עבודה זו תבחן את האופן בו השפיעה מגפת הקורונה, או הבהלה ממגפה, על היחסים הבינאישיים בין בני אדם.
מכיוון שתהליך הסוציאליזציה (חיברות) הוא תהליך מתמשך ובלתי פוסק, ניתן לבחון את מגפת הקורונה כשלב בתהליך אשר הציב תנאים חדשים המצריכים הסתגלות. בתהליך זה, הסביבה הינה סוכן חיברות. למעשה, ניתן להתייחס למגפת הקורונה כנסיבות של סוציאליזציה מחדש. כלומר, למרות הכללים והערכים המקובלים בחברה, בשנה האחרונה מובילות הממשלות מהלך של טרנספורמציה אישיותית וחברתית. מחד, ההנחיות, ביניהן עטיית מסכות וריחוק חברתי, מאומצות ומבוצעות מרצון על ידי אלה המושפעים מההפחדה מפני הוירוס. מאידך, השינוי נכפה על כל הפרטים בחברה בין אם באמצעות סנקציות, כמו חוסר היכולת לקנות מצרכים בלא מדידה של חום הגוף ועטית מסכת פנים, ובין אם ביצירה של שיח בו פעולה בהתאם להוראות הינה האפשרות האלטרואיסטית שנועדה להגן על אחרים.
מאז פרוץ הקורונה, המציאות מכתיבה נורמה חדשה של עטית מסכות פנים. ניתן להטיל ספק ביעילותן של המסכות מבחינה אפידמיולוגית, או מנגד, בהשלכות אשר בעטיה יומיומית וממושכת של מסכות פנים.
