תכניות פנאי מקדמות שלום

עבודה זו דנה בתכניות פנאי, בייחוד ספורט, אשר במאפייניהם טמונה היכולת לקדם שלום. בעבודה זו, אתייחס לסכסוך במזרח התיכון, בין ישראל לבין הפלסטינים, ועל כן, אדון תחילה בסכסוך הישראלי פלסטיני המתמשך שנים, מעורר רגשות איבה, גזענות שנאה בין שני הצדדים, ובין בני נוער וילדים. בהמשך דנה עבודתי במאפיינים של פעילויות פנאי, בכללן הספורט, הן כמשחק פיזי והן כמעורר הנאה מצפיה, אשר מאפייניו החברתיים, מאפשרים הזדמנות ללכידות ולחיברות. מקור הנאתם של משחקים אלו הוא במוטיבציה פנימית של המשתתפים, ולא במצבים מאולצים, דוגמת דיאלוג ושיח, החשובים מאד, אך לא בפני עצמם. העבודה מתמקדת בייחוד בצעירים ובבני נוער, מתוך שהם פני העתיד של הדור הבא (Leitner, Scher & Shuval, 1999) , וכן מכיון שאינם נושאים על גופם את צלקות המלחמה וקרבנותיה, אלא ניזונים בעיקר מתקשורת סביבתית, המכתיבה את אג'נדת האיבה בשני הצדדים. דווקא בהיותם של צעירים בעלי עבר 'טהור יותר' יותר ודווקא מכיון שפעילויות פנאי וספורט בגילאים מסוימים עשויות לשחק תפקיד חשוב יותר עבורם מאשר סכסוכים פוליטיים, ייתכן כי בתכניות מסוג זה בקרב צעירים ובני נוער, טמונה יכולת גדולה משל פוליטיקאים דגולים, לחולל שלום שיצמח מן העם, מלמטה ויחלחל מעלה. העבודה מתייחסת באופן ספציפי גם לזירת הספורט הישראלית, תוך סקירת מספר תכניות מסוג זה שנעשו ובחנו את השתנות עמדותיהם של הלוקחים בהן חלק כלפי הצד/הלאום השני. לבסוף אסיים במספר פרקטיקות החשובות לתכניות מסוג זה, שהרי מטרתן ככלות הכל היא לקדם שלום מעבר להנאה בהן, ולשם כך עליהן לעמוד במספר תנאים ומאפיינים מוגדרים כדי למלא תפקיד זה.

מבוא 

1.        הסכסוך הישראלי-יהודי-ערבי פלסטיני- רקע

1.1         הסכסוך היהודי-ערבי 

1.2          שנאה וגזענות- מתוצרי הסכסוך

2.        תכניות פנאי מקדמות שלום

2.1          מהו פנאי?

2.2          תכניות פנאי כאמצעי וכמטרה

2.3          ספורט כמנוע לאינטגרציה בין-קבוצתית

3.        ספורט וזהות

3.1          זירת הספורט הישראלית

4.        מתיאוריה למעשה

סיכום

ביבליוגרפיה