שיתוף תושבים בתכנון הפך נורמה מקובלת במדינות המערב בעשורים האחרונים, בעקבות שינויים רבים: תהליך הגלובליזציה אפשר התחזקות של השלטון המקומי, מצד אחד, אבל גם להתחזקות ארגוני החברה האזרחית. מצד אחד, שיח הזכויות הגלובלי פתח את הדלת לדרישת אזרחם להיות שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות ולא רק מיודעים ויצר מחאה וחלופות אזרחיות מאתגרות לתכניות עירוניות; מן הצד השני, כישלון תכניות עירוניות, עקב התנגדות תושבים, הוביל את השלטון המקומי לתובנה שבצד החובה להיפתח לתהליכי דמוקרטיזציה מתחייבים, כדי להיות אפקטיביים יותר ולהגיע לשלב יישום התכניות, יש הכרח בשיתוף התושבים בתכנון.
תובנה זאת לא תורגמה לחקיקה מחייבת שיתוף מלא של תושבים בתכנון, בשל החשש מההתרחבות המופרזת של כוח האינטרס הפרטי בעשייה התכנונית. חשש זה תורגם לעקרון 95 באמנת אתונה והוא מעניק לגיטימציה לשלטון לשתף את הפרט בתהליכי התכנון הפורמליים, אבל רק כייצוג עקיף ומוגבל. ללא אזכור המושג 'ציבור'. מחייב רק יידוע והתייעצות, אך לא מחייב שיתוף בתהליך קבלת ההחלטות. מרבית המדינות בעולם המערבי אימצו את הדגם הזה של שיתוף חלקי, אם כי בחלק מהמדינות יש מסורת של שיתוף גופים מתווכים בין השלטון לתושבים.
שיתוף תושבים בערים מעורבות מבחינה אתנו-לאומית מורכב יותר.
תקציר
מבוא
א. סקירת הספרות
התחדשות עירונית
שיתוף תושבים בתכנון
המלצות לשיתוף תושבים בתכנון
ב. מאפיינים ייחודיים של חיפה וואדי ניסנאס כשיקולים בתכנון עירוני
ג. תכניות התחדשות עירונית ושיתוף תושבים בואדי ניסנאס
ד. מתודולוגיה
ה. ממצאי המחקר
ו. דיון בממצאים
סיכום
מגבלות המחקר
המלצות להמשך המחקר
ביבליוגרפיה
נספח: שאלון שיתוף תושבים בואדי ניסנסאס
