עבודה זו עוסקת בשאלת הרב תרבותיות של משטרת ישראל. עם כל חשיבותה של משטרת ישראל, כמו גם ארגוני משטרה במדינות דמוקרטיות אחרות, הן מהווים חלק מן הרשות המבצעת ויונקים את כוחם מן הסמכויות הניתנות לשלושת הרשויות העיקריות במדינה הליברלית כנובע ממונטסקייה. ישנם הטוענים כי מידת הרב תרבותיות התלויה בסובלנות, הינה בעיקרה חלקית, משום שהיא מתבססת על קשר גורדי בו השלטון מעניק סובלנות זו, ומכאן רב תרבותיות ברצונו, אך יכול גם ליטול אותה. יובל, (1996), מכנה זאת "סבלנות כחסד", בה השליט יכול ליטול את הסובלנות והשוויון באותה מידה בה העניק אותה. החברה הישראלית, הינה חברה רב תרבותית. לדברי מאוטנר ואחרים (מאוטנר , שגיא ושמיר, 1998), השינוי חל עם המהפך של שנת 1977 אשר יצר דחיפה לקבוצות בעלות תביעות פרטיקולאריות לחדור למרכז החברה היהודית. בעניין זה האוכלוסייה החרדית ושאלת יחסי חרדים חילונים, לרבות הסטאטוס קוו קיבלה, הואצה והועצמה בארבעים השנים האחרונות.
מה הבעיה עימה מתמודדת משטרת ישראל בתחום זה?
בהתאם למדד שלטון החוק 2000-2010 של רטנר, הבעיה העיקרית עימה מתמודדת המשטרה עם האוכלוסייה החרדית הינה מידת האמון הנמוכה של האוכלוסייה החרדית בה גם ביחס לקבוצות אוכלוסייה אחרות (ברוכמן, גורן ודיין בן-זקרי 2012). גם משטרת ישראל, כפי שהוצג בקורס, (שיעור 4, למשל) עברה, ועדיין עוברת שלבים של התמודדות עם הרב תרבותיות בחברה הישראלית, והיכולת לעכל ולהפנים אותה, בהיותה מחד גוף ציבורי אך גם הירארכי.
