רובינשטיין ומדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, כרך ב', ירושלים, 2005, עמ' 1027-996
המאמר עוסק ביועץ המשפטי לממשלה ובתביעה הכללית של מדינת ישראל.
18.1 היועץ המשפטי לממשלה מופקד על ארבעה תחומים עיקריים:
ראשות התביעה הכללית, ובכלל זה הסמכות להעמיד לדין באמצעות הגשת כתב אישום, והסמכות לעכב הליכים.
ייצוג רשויות השלטון בערכאות משפטיות.
ייעוץ משפטי לממשלה ולשאר רשויות השלטוניות, ובכלל זה הסמכות לקבוע מהו המצב המשפטי במקרים שונים ולקבל החלטות המחייבות את הממשלה ואת כל רשויות השלטון.
הגנה על האינטרס הציבורי וקידום שלטון החוק
למעשה יש כאן שילוב בין פיקוח משפטי על פעילות הממשלה לליוויה וייצוגה המקצועי. בעבר עלו הצעות שונות לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשני תפקידים שונים: יועץ משפטי ותובע כללי. אך הצעות אלה נדחו על הסף מתוך חשש כי הפיצול יחליש את היועץ המשפטי באופן משמעותי. כמו כן, יש לציין כי על רקע סמכיותיו הרבות, מעולם לא הוגדר אופי תפקידו, אופן מינויו ופיטוריו, מעמדו וסמכויותיו בחוק.
18.2 מתוקף אופי תפקידו הכמו שיפוטי וכוחו רב, היועץ המשפטי לממשלה נדרש להיות מחוץ למסגרת הפוליטית וא-פוליטי, תוך שמירה על רמה מקצועית וערכית גבוהות מאוד, כמי שעומד במרכז פעילותה של המדינה להבטיח את שלטון החוק. על כן, יש להבטיח כי יבחר מישהו ראוי למשרה. ואמנם, היועץ המשפטי כפוף לביקורת משפטי, אך זו לא יכולה להבטיח את תפקודו התקין של היועמ"ש.
